ספרייה ולימוד

ג'טסונמה טנזין פאלמו תקציר ביקור

תקציר ביקורה של ג'טסונמה טנזין פאלמו כפי שתומלל ונרשם בידי התלמידים.
התמליל לא עבר עריכה והגהה, והשארנו אותו כמו שהוא.
תודה לעושים במלאכה.

ריטריט בנושא" שש השלמויות" חלק ממסלול דרך הבודהיסטווה
“Those desiring speedily to be A refuge for themselves and other beings, Should interchange the terms of “I” and “others”, And thus embrace a sacred ystery” (shantideva)

מתוך שיחת הפתיחה  –  28.9.06 שש השלמויות – The six paramita – אלו הן שש האיכויות הנדרשות על מנת להגיע להארה. "התודעה שלנו היא כמו בית, הבית הפנימי. אנחנו כל הזמן נמצאים בבית הזה, בתודעה. כל מה שאנחנו חווים, חשים, חושבים בא ממנה, דרכה. כמה מאמץ וזמן אנחנו משקיעים בבית החיצוני וכמה מעט בבית הפנימי. תארו לכם שלא הייתם מנקים את הזבל מהבית שלכם, הרי לא הייתם יכולים לגור בתוכו. לו היינו מזמינים מישהו, כמו למשל הדלאי לאמה, לביקור בבית החיצוני שלנו, היינו מנקים ומצחצחים אותו. אותו הדבר עלינו לעשות כדי להזמין את החוכמה להיכנס פנימה. חמש השלמויות הראשונות מטרתן ניקוי הבית – התודעה – וזאת כדי שהחוכמה, השלמות/איכות השישית תוכל להיכנס.  OM TARE TUTTARE TARE SOHA http://www.medicinebuddha.org/tara.htm

http://www.lamrim.it/glossario.asp?termine=116

http://pages.britishlibrary.net/lobster/tara/

http://bodhisattvas.tribe.net/thread/1a652de6-c754-4652-8ad1-657f6b1ab521

http://www.google.co.il/search?hl=iw&q=OM+TARE+TUTTARE+TARE+SOHA&btnG=%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9+%D7%91-Google&meta=

29.9.06 –  שיעור בוקר "אפשר להמשיל את השאיפה להארה למען אחרים (לעומת השאיפה להארה למען עצמי בלבד) להיחלצות מבית בוער והשארת כל יתר בני המשפחה בפנים. הרי לא יהיה טעם לחיינו בלעדיהם… אין כל טעם להתאמץ לצאת לבדנו מהבית הבוער, יש טעם להתאמץ למען חילוץ כל האחרים, יחד איתנו, מהבית הבוער."

"כאשר אנשים פוגעים באחרים זה לא בגלל שהם מאושרים ושלווים. אנשים שלווים ומאושרים אינם פוגעים באחרים. אלו שפוגעים באחרים עושים זאת משום שבתוך תוכם הם מתענים ומתייסרים".

"אנחנו מרואים בהגשמת הרצונות שלנו והתענוגות שלנו לאושר. אבל הרצונות שלנו הם אינסופיים. לעולם לא נצליח למלא את כולם. עלינו להבין שמילוי כל הרצונות לא רק שאין בזה להביא אותנו לאושר, אלא למען האמת הבודהא אמר (על-כך)שזו הדרך הבדוקה להבאת סבל. לקבל מה שרוצים זה שקר. לעולם לא נתבגר אם כל הזמן נרוץ אחרי הרצונות והתענוגות שלנו".

• כאשר מתחילים לראות כך את החיים, באופן טבעי מתעוררת בלב חמלה גדולה – חמלה כלפי הסבל שלנו וחמלה כלפי הסבל של כל היצורים האחרים, שאת הסבל והכאב שלהם אנחנו מתחילים לראות". •

• כאשר אנחנו עוברים על הרשימה של שש השלמויות עלינו להבין שאין הן רק רשימה של מה לעשות ומה לא לעשות. הן מטוות דרך כדי לעזור לתודעה שלנו להתפתח למצב שבו נוכל להביא עזרה אמיתית לאחרים ולעולם שסביבנו".

• השלמות הראשונה היא נדיבות. קרוב לוודאי שהבודהא שם את שלמות הנדיבות ראשונה מפני שלא משנה כמה אנחנו מבולבלים וכועסים, חסרי אונים בחיינו, אנחנו תמיד יכולים לתת לאחרים. נתינה משמעה פתיחה לא רק של היד אלא של הלב. בחברה שלנו עסוקים תמיד בלקחת, להשיג, אבל האושר האמיתי נמצא בנתינה.

• בנתינה הכוונה לתת דברים שאנחנו מעריכים וצריכים ולא רק מה שאנחנו לא צריכים. והכוונה לתת דווקא לאלו שאותם אנחנו לא מחבבים. Merit = Punya • הנתינה היא בשלושה אופנים: 1. נתינה חומרית. מתחילים בנתינה של דברים חומריים כי זה קל יותר. התרגול כאן מטרתו להשיג הנאה בשחרור של דברים חומריים ולא לתת לדברים "להידבק לאצבעות שלנו". להרפות מהדברים החומריים שלנו, יש לנו הרבה יותר מדי. יש כל-כך הרבה אחרים שאין להם כלום  ולנו יש כל-כך הרבה…. ישנה גם נתינה של זמן. זה משהו שאנחנו תמיד יכולים לעשות למען אחרים, גם לכאלה שהם לגמרי זרים לנו. ההתחלה של דרך הבודהיסאטווה  היא היציאה מעבר לאינטרס האישי הצר שלנו, מעבר ל"אני", "אני", "אני"… פתיחת הלב הזו היא משהו מאוד חשוב שאותו עלינו לטפח במהלך כל היום, זה לא משהו שאותו עושים בזמנים מוגדרים. מדובר כאן בפתיחת הלב לכל מי שסביבנו, לראות את כל בני האדם, הרצונות שלהם, הצרכים שלהם, הקשיים, לאחל לכולם אושר – לכל אחד מהם ללא יוצא מהכלל. זה כולל גם הימנעות מכל פעולה שעלולה לגרום להם צער, כאב או סבל. כך מפתחים אהבה ללא תנאי.

2. נתינה של "אי-פחד" – נתינת בטחון, לאפשר לאנשים לחיות בתחושת בטחון בסביבתנו. להיות שם עבור אנשים, עם הזמן שלנו, עם תשומת הלב שלנו. רוב הזמן אנחנו כולנו עסוקים במטרותינו ובשאיפותיו (ובכלל בעצמנו) והאנשים שסביבנו אינם מרגישים בטוחים. לתת למישהו תחושת בטחון, העדר פחד, זו מתנה יקרת ערך – זאת הידיעה שמה שיקרה זה בסדר, שנדע להתמודד עם הכול – זו מתנה נפלאה.

3. מתנת הדהרמה – משמעותה שכאשר יש לנו הזדמנות אנחנו חולקים עם האחרים את ההבנות שיש לנו. לא מסיונריות אגרסיבית, פשוט לחלוק את התובנות שלנו. לפעמים כאשר מרגישים אבודים בחיים יכול לקרות שבדיוק נפגוש מישהו שיחלוק איתנו את התובנות שלו – לפעמים בלימוד, לפעמים בספר, לפעמים אפילו לא ידענו שזה מה שאנחנו צריכים. מתנות חומריות הן חשובות, אך המתנות החשובות באמת הן אלו שעוזרות לנו להתגבר על הרגשות השליליים, על הפחדים, על הכעסים וכו' ושעוזרות לנו לפתח את התכונות החיוביות שלנו. •    תמיד חשוב לחלוק אמת רוחנית.

יש סיפור בסוטרות על מישהו שהיה כל-כל קמצן שלא היה מסוגל לתת שום דבר לאף אחד. הבודהא אמר לו תתחיל מלתת מיד ימין ליד שמאל. אחר-כך תתקדם. תתחילו בנתינה לאנשים קרובים ויקרים לכם  ואחר-כך תרחיבו את המעגל, בהנאה ובספונטאניות. פשוט לחלוק ולהקדיש את ה Merits למען ההארה השלמה של כל היצורים החיים. ותמיד לזכור שאין שם באמת מישהו שנותן או שמקבל…

מחשבה ראשונה כשקמים בבוקר : "How can I use this day to make others happy."

שיעור אחה"צ – 29.9.06  (וגם שיעור ב – 13.10.06) השלמות השנייה – התנהגות מוסרית – SHILA –   TSULTRIM התנהגות מוסרית היא אחד משלושת היסודות של הדרך להארה, יחד עם מדיטציה (סמהדי) וחוכמה (פרג'נה). התנהגות מוסרית היא כמו הרגליים (היסודות), אם תחתכו את הרגליים לא יהיו לכם יסודות. אם לא נבסס יסודות יציבים וחזקים – למרות שבניית יסודות אין בה זוהר ויוקרה, וזו עבודה שלוקחת הרבה זמן, למרות שגג מוזהב נראה הרבה יותר טוב מהחפירות של היסודות – כך גם לגבי ההתנהגות המוסרית שלנו, אם לא נשמור על מוסריות (בצורה הכי חזקה ועוצמתית) נפגוש בעיות ברגע שנתיישב לעשות תרגול מדיטציה.

המאה-סאנגה בבודהיזם כוללת 4 סוגי מתרגלים – נזירים בעלי הסמכה מלאה, נזירות בעלות הסמכה מלאה, גברים שאינם נזירים, נשים שאינן נזירות. כדי להיחשב לחלק מהקהילה הבודהיסטית צריך לפחות לקחת מקלט בשלושת היהלומים.

5 הנדרים  הבודהיסטים הם אוניברסאליים ומתאימים לכל סוגי האוכלוסייה ולכל מקום בעולם. לכל גיל, לכל מין ולכל שפה או דת. הם הבסיס האתי של כל בודהיסט והם מחייבים את כולם , גם את אלו שאינם נזירים. לקיחת הנדרים זורעת זרעים בתודעה להתנהגות נכונה וליצרת קארמה חיובית. הנדרים הללו הם לא מצוות. הנדר לא אומר "לא תרצח". אלא אומר אני מתחייב שלא לעשות ("אני מתחייב שלא לפגוע בחיים – לכבד חיים). הם נקראים "כללי אימון"  – SHIKSHA PADA  –  כללים לאמן את עצמנו כדי שההתנהגות שלנו תתאים להתנהגות הספונטאנית, הטבעית, של ישות מוארת. בדיוק כמו שהאהרטים של העבר שמרו על הנדרים הללו, כך גם אני אנסה לשמור עליהם. אין כאן הוראה של הבודהא להימנע ממעשים מסויימים אלא התחייבות עצמית לתרגל ולשמור על אימון של התנהגות נכונה. הנדרים נועדו לאפשר לנו לחיות חיים שבהם אנחנו לפחות לא פוגעים באחרים, אפילו אם אנחנו לא יכולים לעזור. הנדרים האלו הם כמו יסודות שעליהם מונחים סוגי התנהגות נכונים כמו נדיבות, אדיבות, חמלה וכו'. נוסח ההתחייבות המפורסם:"Panatipa veramani sikhapadam samadiyami" – " אני מתחייב לשמור על כללי התרגול…"

הנדרים הם כמו גדר שאנחנו בונים מסביב להתנהגות שלנו. הם שומרים עלינו מפני האמוציות הבלתי נשלטות שלנו. השמירה שלהם חשובה והכרחית בשבילנו מכיוון שכל עוד אנחנו חיים בעולם יחסי עם תודה מושגית אנחנו כל הזמן יוצרים קארמה ולכן עלינו להיזהר מאוד. פדמה – סמבהווה – מי שהביא את הבודהיזם לטיבט במאה ה-7 – אמר שההבנה שלנו צריכה להיות רחבה כחלל וההתנהגות מסוננת ומנופה (מינימליסטית וזהירה) היטב כמו קמח שעורה. למרות שהתודעה שלנו צריכה להתרחב – היא מטבעה רחבה ללא גבולות – התנהגותנו לעומת זאת צריכה להיות מאוד מאוד זהירה ועם הרבה גבולות. הסיבה שעלינו להיזהר כל-כך היא שאנחנו כל הזמן יוצרים את הנסיבות והסיבות לעתיד שלנו. הכלל הבסיסי / ראשוני של הבודהיזם – לעשות לאחרים מה שהיית רוצה שהם יעשו לך ולא לעשות לאחרים מה שאתה לא רוצה שיעשו לך.

אם אנחנו מפרים את הנדרים זה לא פוגע בבודהא, לבודהא לא אכפת, הוא מלא חמלה עצומה. אנחנו לא פוגעים באף אחד אחר אלא רק בעצמנו, בעתידנו. לכן עלינו להבין שלקיחת הנדרים אינה עול אלא הם הגנה והדרכה בשבילנו איך לחיות בעולם בשפיות, תוך גרימת נזקים מנמליים לעצמנו ולאחרים.

1. הנדר הראשון הוא לא לפגוע בחיים – הימנעות מנטילת חיים, כבוד לחיים – לא רק חיים של בני אדם אלא של כל היצורים החשים, גם של חרקים. מה שצריך להנחות אותנו זה הידיעה שכל יצור חי מחשיב את חייו כחשובים, גם נמלים וחרקים, גם הם, בדיוק כמונו, אינם רוצים להיפגע ולמות. המוטיבציה שמביאה לביצוע כל פעולה ובמקרה זה לפגוע בחיים , היא שקובעת את חומרת ההריגה. להרוג מתוך שדנאה וכעס היא הכי נוראה. מבחינה קארמית זו הקארמה השלילית הכי כבדה. להרוג מתוך חמדנות ותאוות בצע, כדי לקחת את הפרוות או להשתמש בבשר וכו', גם פעולה זו נחשבת לקארמה שלילית מאוד.

לאכילת בשר לא תיחשב לקארמה שלילית כאשר לא אתה זה שהרגת בעצמך, אם לא ביקשת שיהרגו בשבילך, אם לא היית אחראי בשום צורה להרג.

אין כלל נגד אכילת בשר אצל הבודהא כיוון שהנזירים היו מקבצי נדבות והיו אמורים לאכול מה שנותנים להם ללא כל העדפה.    2. הנדר השני – לא לקחת מה שלא ניתן – באופן בסיסי מדובר בגניבה. מדובר כאן בכבוד לרכוש של אחרים, זה כולל אי-החזרת דברים שמשאילים, או החזרת רכוש של אחרים במצב גרוע ממה שקיבלנו. שוב, לזכור את ההנחיה:לא לעשות לאחרים מה שאנחנו לא רוצים שיעשו לנו.

3. הנדר השלישי – הימנעות מהתנהגות מינית לא נאותה, מפעילות מינית פוגעת. מדובר על כל סוג של התנהגות מינית שעלולה לגרום לפגיעה במישהו אחר. רק בשל תשוקה, רק בגלל שאנחנו רוצים לעשות משהו, זו לא סיבה מספיק טובה בשביל לעשות זאת. עלינו לבדוק שאף אחד לא ייפגע בשל התשוקה או הרצון שלנו, ולבדוק שלא תהיה בעיה או פגיעה עתידית במישהו. אם עלולות להיווצר בעיות בעתיד עלינו  לוותר ולראות את טובת האחרים כחשובה יותר מרצונותינו ותשוקותינו.  עלינו להיות אחראיים בהתנהגותנו וזהירים מאוד.

4. הנדר הרביעי – לא לומר מה שאינו אמת – לא לשקר. אמירת אמת=Satya. שלשת הנדרים הראשונים עסקו במעשים, בפעולות של הגוף, הנדר הזה עוסק בדיבור. האמת נחשבת בהודו לבעלת כוח גדול. התנועה שהקים מהאטמה גנדי נגד השלטון הבריטי נקראה Satya graham = "לאחוז באמת". לאמת יש כוח אך עלינו להיזהר כשאנחנו אומרים אותה כיוון שלפעמים היא אמת שאינה אדיבה, שהיא עלולה לפגוע. כשאנחנו מדברים עלינו לומר רק אמת אדיבה ובלתי פוגעת. לומר מילים טובות שמקרבות אנשים. מתוך בחירה עלינו לעזוב את הדברים השליליים. זה לא כל-כך חשוב לומר אמת כשהיא עלולה לפגוע. יש אמרה "סכינים חותכים את בשרך אבל מילים יכולות לשבור את הלב". הנדר הזה דורש להיות מודעים למה שאנחנו אומרים – לומר לאחרים מה שאנחנו היינו רוצים לשמוע ולהימנע מלומר מה שאנחנו לא היינו רוצים שיגידו לנו. להפיץ רכילות חיובית, להתעלם ולעזוב רכילות שלילית. תמיד להיות מאוד זהירים עם הדיבור שלנו, לראות שלא נגרמת שום פגיעה לעצמנו או לאחרים. להימנע מכל אמירה מפלגת, מסכסכת ומפרידה, כיוון שכל האחרים הם בני אדם עם רגשות, במיוחד ילדים, שמאמינים לכל.

5. הנדר החמישי – הימנעות מאלכוהול וחומרים משכרים וכל מה שמזהם את התודעה – סמים וכו'. אלכוהול נחשב שלילי באופן קיצוני מכיוון שהוא גורם לכל הדברים השליליים של התודעה לעלות ללא כל יכולת שליטה. שתיית אלכוהול נראית לכשעצמה לא מזיקה, אבל היא מובילה לגרימת נזקים. אלכוהול מוציא את השליליות שבאדם. מי שמשתכר לא הולך לעזור לאחרים. תחת השפעת אלכוהול וסמים אין יכולת שליטה על ההכרה. התרגול הבודהיסטי מכוון להשגת שליטה בתודעה ולכן שתיית אלכוהול היא מנוגדת לדרך הבודהיסטית.

הנדרים מכתיבים אופן התנהגות שמטרתו לא רק להימנע מלעשות דברים שליליים ומזיקים אלא לקדם דברים חיוביים. לחיות כדי להיות מועילים לאחרים. עלינו לנסות לעזור לאחרים, להעריך את תכונותיהם הטובות ולשמור לא לפגוע באחרים. הגזע האנושי הוא מאוד אנוכי. החשיבה הזאת של בודהיסט שלוקח נדרים היא שונה בתכלית והשאיפה היא שלא ליצור בעיות ולחיות למען עזרה לאחרים. לנצל את החיים האלו כדי לגרום לאחרים להיות מאושרים.

מלבד  הנדרים ישנן שש השלמויות – כל אחת מהשלמויות, רק כאשר הן משולבות בתפיסה ישירה של רייקות וחוכמה, רק אז הן יהיו שלמויות עד אז הן פשוט התנהגות חיובית. הן ברמת ההתנהגות בלבד. כדי  שכל אחת מהשלמויות/האיכויות תהיה מושלמת יש לראותה ריקה מקיום עצמי ומי שמשיג אותה לא באמת קיים. זה לא בשביל להגדיל  את האגו אלא למען טובת אחרים. תרגול השלמויות מיועד לשחרר את האגו לא לבצר ולחזק אותו. זהו תרגול שמטרתו השגת הארה, לא רק למען עצמנו אלא למען כל היצורים החשים.

ציטוט מתוך ה – Jewel Ornament of Liberation"" של מאסטר גמפופפה: (אשר נותן בספרו רשימות שונות, מספורים ותיוגים): אלו הדברים שעלינו למגר בתוכנו: "מתוך השתוקקות לכבוד והוקרה, לשבח עצמך ולבקר אחרים. מתוך תאוות בצע לא לתרגל נדיבות חומרית, או נדיבות של דהרמה, כלפי אלו שזקוקים. לנקום במישהו למרות שהוא התנצל. או לנטוש את תורת המאהיינה האותנטית וללמד חיקויים של הדהרמה"

"בבודהיסאטווה – בומי נאמר: אלו הדברים שניתן להבינם כהתנהגות ראויה של הבודהיסאטווה הצובר פוטנציאל חיובי (אלו הם הדברים שעלינו לעשות כדי להשיג רמה של בודהיסאטווה): "להסתמך על ולשכון בתוך התנהגות ראויה של בודהיסאטווה משמעה לתרגל בהתלהבות לימוד, הרהור, מדיטציה והתבודדות. לכבד את המורים, לשרת אותם, ולשרת את החולים. לתת באופן מצוין, להלל את המעלות של אחרים, להעריך את המעלות של אחרים ולהיות סבלניים עם אלו המלאים בלעג. להקדיש את הפוטנציאל החיובי למען ההארה ולערוך תפילות נלהבות למען מטרה זו. להציע מנחות לשלושת מושאי המקלט היקרים מכל ולשאוף להיות דרוך, אכפתי וזהיר תמיד. להיות מודע לתרגול ובאמצעות מודעות לשמור על האימון. לשמור את הדלתות של החושים ולדעת כמה צריך לצרוך. לא לישון באשמורת ראשונה ולא באשמורת אחרונה של הלילה. להתמיד בחיבור התודעה לצדדים החיוביים. להסתמך על מורי דהרמה קדושים. לבחון את האשליות של עצמנו, להודות בהן ולהיפטר מהן." כל אלה הם הדברים שעלינו לטפח ולעודד. כל ההנחיות הללו עוסקות בתמיכה באלו שעושים פעולות חשובות, לסלק את הסבל של היצורים הסובלים, לאמן את אלה שחסרים להם כלים מיומנים איך לפעול בצורה נחושה, להסיר את החרדה של אלו שסובלים, להגן על יצורים ממה שמפחיד אותם, לספק לנזקקים את מה שנחוץ להם, לכנס פגישות דהרמה, לעסוק בגרימת אושר לאחרים וכו'. הצד השני של פעילות מוסרית הוא לא רק הימנעות מפגיעה אלא שיפור החיובי.

30.9.06    שיעור בוקר השלמות השלישית  –  סבלנות וסובלנות Patience –   – בטיבטית  Sopa- שאנטי בסנסקריט – מתחלקת לשלושה אופנים: 1. סבלנות כלפי אנשים אחרים – במיוחד כלפי אנשים קשים. 2. סבלנות כלפי מצבים – במיוחד כלפי מצבים קשים. 3. סבלנות לגבי הקשיים שקשורים לתרגול דהרמה.

כעס נחשב לתחושה הקשה ביותר מבחינה קארמית. אין דבר כזה כעס מוצדק. לא משנה מה הן הנסיבות ואילו תירוצים אנחנו נותנים לעצמנו. כעס זה תמיד משהו שלילי באופן מוחלט ומהותי והוא נושא עמו קארמה שלילית כבדה. כעס תמיד מבוסס על אגו ועל הוקרת העצמי. ככל שתחושת העצמי חזקה יותר כך תחושת הפגיעה (שבאה אלינו מבחוץ) נראית לנו חזקה וקשה יותר. ככל שאנחנו מרוכזים יותר בעצמנו (וביקרים לנו) יש סיכוי שהכעס יתעורר כשנחשוב שיש סכנה לפגיעה בנו. ככל שנהיה יותר נינוחים ביחס לעצמנו יהיה פחות סיכוי שנכעס.

כעס משול לאש, שבוערת בתוכנו, וכמו ששרפה ביער מתחילה מניצוץ קטן ואם הרוח תלבה את הגץ אז כל היער עלול להישרף, כך גם אש הכעס מלבה את תחושת העצמי, שמרגיש שפגעו בו, לכדי התפרצות גדולה. התרגול של השלמות השלישית מטרתו לכבות את הניצוץ בעודו באיבו, כדי שלא תתחזק אש הכעס. יש לכך מספר שיטות אך מה שנחשב לתרופת הנגד המיידית והישירה לכעס זו האהבה.  הרצון שהאחר יהיה מאושר. כעס אף פעם לא יפתור שום דבר, בוודאי שכעס לא ישחרר מכעס. היכולת להשיב באהבה על משהו שלילי ופוגע דורש הרבה תרגול אך פיתוח היכולת הזאת היא הכרחית להתקדמות הרוחנית.

בגן העדן אין סבל ולכן אין אפשרות לתרגל ולהתקדם בהתפתחות הרוחנית. אם תמיד ניקח את הדרך הקלה והנוחה לא נצליח להתקדם. כדי להתקדם אנחנו צריכים להיפגש עם קשיים. הקשיים הם כמו המשקולות בחדר כושר, הם מחזקים אותנו. כאשר אנחנו פוגשים מישהו שקשה לנו איתו, שהוא קשה אלינו ומציק ומטריד אותנו, במקום לכעוס עליו עלינו לחשוב "איזה יופי, האדם הזה עוזר לי לתרגל סבלנות. בלעדיו איך אתרגל? הוא כמו מורה בשבילי. הוא גם עוזר לי לנקות קארמה שלילית מהעבר וגם עוזר לי להשיג את שלמות הסבלנות. כאשר אנחנו עומדים מול כאלה שפוגעים בנו, שמעצבנים אותנו ומטרידים אותנו, במקום לברוח מהסיטואציה ובמקום לכעוס עליו חזרה, עלינו לחשוב: מצוין, זהו חברי הרוחני הטוב, איך אתרגל סובלנות בלעדיו. עצם העובדה שהוא פוגע בי  מטהרת קארמה שלילית קודמת שלי. במקום לראות במי שמרגיז מטרד לראות בו מישהו שעוזר לנו ולשמוח לקראתו. כאשר אנחנו נכנעים לרגשות השליליים הצד האפל שלנו הוא זה שמנצח. לא חשוב כמה נצדיק את הרגשות השליליים. הם תמיד יישארו שליליים ומזיקים. לנו ולאחרים. מה שיכול לעזור לנו זו ההבנה שסבלנות והיכולת להחזיר אהבה וחמלה מול כעס ושנאה זה מרכיב חשוב מאוד בהתפתחות הרוחנית שלנו. כדי להתקדם במשהו אנחנו צריכים להתאמן על משהו. כדי להצליח להתגבר על הכעס אנחנו צריכים מישהו שיכעיס אותנו כדי להתאמן עליו.

קל לנו מאוד להיות נחמדים למי שנחמד אלינו, כל אחד יכול לעשות זאת, אך אלו שקשה לנו איתם הם אלו שעוזרים לנו באמת. הם העוזרים החשובים לנו באמת. האתגר הכי חשוב של התרגול שלנו הוא לאהוב, באמת, את אלה שהם מגעילים אלינו. מי שמתעלל באחרים לעולם אינו אדם מאושר. מהסיבה הזו בלבד נוכל לפתח חמלה כלפיו. התגובה האידיאלית היא חמלה – הרצון לקחת מהאחר את הסבל. בכל מפגש עם אנשים או מצבים עלינו לבדוק את ההכרה שלנו, את הרגשות שעולים בה. אם עולים דברים שליליים עלינו לשאול את עצמנו מדוע זה עלה ולהתמודד עם כל הרגשות השליליים שעולים. במיומנות. "הדרך הטובה ביותר להתגבר על אויבך זה להפוך אותם לחבריך". אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל אנחנו יכולים לשנות את יחסנו אליו". עלינו לבחון את עצמנו לא רק במפגש עם אנשים אלא גם במפגש עם כל מיני מצבים. להיות במצב מנטאלי שלא חשוב מה קורה ואיזה מצבים פוגשים בחיים – מתמודדים עם הכול במיומנות. הנושא הזה של פיתוח סובלנות אינו משהו קטן, זהו שינוי עצום בגישה שלנו לחיים, בתגובה שלנו כלפי כל מה שנתפס על ידנו בתחילה כמציק, מאיים ולא נוח. בתרגול שלנו עלינו להפוך כל דבר, כולל כעס, לאנרגיה חכמה ונשגבה – זה אחד מעקרונות הטנטרה.

כולנו מנסים לטפח לב טוב, הבה נתחיל בהבאת אהבה לעצמנו. הבודהא תמיד לימד להתחיל את המדיטציות של נדיבות אוהבת עם איחולי אושר לעצמנו. אם לא נצליח לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, לא מושלמים כפי שהננו, לא נוכל להתקדם בדרך. (ולא נוכל לעזור לאחרים). מובן שאנחנו לא מושלמים, אילו היינו לא היינו זקוקים לדהרמה. אנחנו זקוקים לה בגלל שאנחנו חולים. לכן עלינו להתחיל להתידד עם עצמנו, אז גם נתידד עם אחרים באופן טבעי. זה לא אומר אנוכיות רק נינוחות לגבי עצמנו ולגבי אחרים. גם זה חלק מתרגול סובלנות. תמיד יהיו קשיים, עלינו לקחת אותם כאתגר ולא כעונש. אנחנו יכולים להשתמש בכל מה שקורה לנו כדי להתפתח, לפתוח את הלב. לטפח את האיכויות שלנו או להגביר את האגו והכעס – הכל תלוי רק בנו. אין שום דרך אחרת מאשר לתרגל יום יום, בכל המצבים. תרגול הדהרמה הוא לא רק בריטריט, זהו החיכוך היומיומי באנשים אחרים, מבלי להיות שיפוטיים או בררנים. התשובה לכל הקשיים היא אהבה, אבל אף אחד לא יכול לגרום לנו לאהוב, רק אנחנו בעצמנו. המשמעות של אהבה היא רק בלב – אף פעם לא בראש. אף אחד לא יכול לפתוח אותה בשבילנו, אפילו לא הבודהא. נוכל להתייחס לחיים כהרפתקה – לא מה שקורה הוא החשוב אלא איך אנחנו מתמודדים עם הדברים.

1.10.06 שיעור בוקר  יום ראשון (ערב יום כיפור) השלמות הרביעית  –  מאמץ נלהב. כדי להשיג דברים בחיים אנחנו צריכים להתאמץ, למשל כדי להיות רופא או טייס או להגשים כל רצון אחר. כל מאמץ שאנחנו משקיעים למען העמקת לימוד הדהרמה שלנו למען המטרה של השגת הארה נכלל בתרגול השלמות הרביעית. המכשול העיקרי שלנו להשגת מטרתנו, אשר הנוגדן לו הוא מאמץ נלהב, זו העצלות. לעצלות ישנם שלושה סוגים/צורות: 1. דחייה. 2. מעורבות יתר בפעילויות היומיום ופעילויות שונות של החיים. 3. התייאשות.

1. – דחייה – תמיד יש לנו תירוצים לכך שעלינו לדחות את התרגול שלנו. אין סוף לתירוצים. הדרך להתמודד איתם – פשוט לא לשאול את עצמך אם בא לך או לא, אם יש לנו את מצב הרוח המתאים, אלא פשוט לעשות (מתוך הבנת חשיבות העניין). אנחנו עושים מאמצים הרבה יותר גדולים בשביל מטרות הרבה פחות משמעותיות, אבל למען השגת הארה מלאה (למען כל היצורים החשים) אנחנו לא מסוגלים לעשות מאמץ. עלינו ליצור אפשרות שכל הפעילויות הארציות יהיו התרגול שלנו. הדהרמה צריכה להיות משולבת בחיי היומיום שלנו. היא אמורה להיות מתורגלת כל הזמן בכל מצב. התחושה של ניצול כל מה שקורה בחיינו לתרגול צריכה להיות מופנמת עמוק ומיושמת כל הזמן. אנחנו צריכים להשתמש בדהרמה בכל מקום ובכל מצב. אם אנחנו לא רואים התקדמות (ושינוי בחיינו) זה בגלל שאנחנו עצלנים. עצלנות פנימית היא המכשול העיקרי. הציפייה שלנו היא שכל האחרים ישתנו ואנחנו לא נצטרך להתאמץ. עצלנות פנימית מונעת מאתנו לעשות כל מאמץ לשלב את הדהרמה בחיינו. הפתרונות לבעייותנו יכולים לבוא רק מבפנים. הקושי הוא להגביר את ההתלהבות שלנו מהתרגול. זה קשור לאי-אימון עמוק ביכולת שלנו לעשות משהו כדי לשנות את המציאות החיצונית שלנו.

2. אם נבדוק את ניצול הזמן שלנו נראה שאנחנו מבזבזים את כל זמננו על פעילויות שהן ממש לא חשובות. עלינו לשלב את כל פעילויות היומיום שלנו בתרגול הדהרמה – להיות עסוקים בלגרום לאחרים אושר… הדלאי לאמה אומר שהמחשבה הראשונה שעוברת בראשו עם ההתעוררות בבוקר היא: הלוואי ואנצל את היום הזה לגרום אושר למישהו. מטרתנו היא להיות עסוקים בפעילויות שגורמות לאחרים אושר – להביא לאחרים אושר זה אומר שאנחנו חייבים להיות פחות עסוקים בעצמנו, בבעיותנו, ולפנות מקום לבעיות של אחרים.

3. התייאשות מגודל המטלה/המסע. כאשר רואים את האיכויות של הבודהא והבודהיסאטוות אנחנו עלולים ליפול לייאוש מגודל המאמץ הנדרש על מנת להיות כמוהם. אך הכרת האיכויות האלו אמורה להיות השראה בשבילנו לא לגרום לנו להתייאש. השגת הארה זה לא בלתי אפשרי. ואפשר בדרך להשיג הארות קטנות, תובנות קטנות של הבנת טבע התודעה האמיתי של התודעה, של "הצצות קצרות" אל המציאות האמיתית. גם אם הארה מלאה של הבודהא היא קשה להשגה, התובנות וההארות הקטנות שבדרך נמצאות בהישג יד. הלב שלנו מלא באופן טבעי באהבה וחמלה, זה פשוט מכוסה בהרבה "חול מדברי". עלינו לחפור ולפנות את כל הלכלוך ואז נראה שזה פשוט שם.

1.10.06 – שיעור אחה"צ השלמות החמישיתריכוז – מדיטציה. הבודהא דיבר על שני סוגי מדיטציה: 1. שאמאטה – מדיטציית מיקוד שמיועדת להשקיט את התודעה בצורה מקסימאלית. 2. וויפאסאנה – מדיטציה חוקרת אל תוך התודעה – מדיטציית תובנה. הבעיה שלנו היא שהתודעה שלנו מאוד רועשת, עסוקה ועמוסה. אנחנו לא מרגישים בכך ביומיום, רק במדיטציה אנחנו מבחינים ברעש שיש בתוך התודעה שלנו.

2.10.06 שיעור בוקר  – יום שני  (יום כיפור) השלמות השישיתשלמות החוכמה – עוסקת באופי האמיתי של התודעה ושל כל התופעות. בורות, לפי הבודהיזם, היא אי יכולתנו לראות את הדברים כמו שהם. שני אספקטים לשלמות החוכמה: 1. הבנת אי-קיום של העצמי. 2. הבנת רייקות כל התופעות. שני ההיבטים הללו קשורים – כאשר תופסים ישירות אחד מהם מיד תופסים גם את השני.

ריטריט בנושא "שלושת המובילים The Three Yanas) )" חמישי עד שבת, 7.10-5.10, תובל בקורס זה טנזין פלמו תלמד את שלוש הדרכים לשחרור: שחרור עצמי (הינאינה), דרך הבודיסטווה לשחרור והדרך המהירה לשחרור. הבודהה לימד שלוש דרכים שונות על מנת לאפשר לאנשים בעלי טבע שונה לבחור את הדרך המתאימה עבורם אל השחרור. טנזין פלמו תסביר את ההבדלים בין שלוש הדרכים וכיצד ניתן לשלב ביניהן בתרגול האישי שלנו.

שיעור בוקר –   6.10.06 נושא הקורסשלושת המובילים. הם נקראים כך מכיוון שהם כמו כרכרות שמובילות אותנו מקיום בסמסרה להארה מלאה של הבודהא. 1. המוביל הראשון – היינייאנה —  הינה = LOWER. הארהט אשר מבקש שחרור בשביל עצמו בלבד, לאחר שראה את כל הסבל בסמסרה. הוא נקרא גם תראוואדה = הדרך של הבוגרים/elders. מי שמשתייך למוביל הראשון אף פעם לא יקרא לעצמו מתרגל במוביל הקטן או הפחות. מה שמניע את כל המתרגלים בשלושת המובילים היא ההכרה בקיום הסבל. הלימוד של ארבע האמיתות הנאצלות נחשב כהנעה הראשונה של גלגל הדהרמה, של הלימוד שמטרתו להניע אנשים לשאוף להשתחרר מסבל ולהשיג הארה. הבודהא אמר שמה שהוא מלמד זה שקיים סבל, שיש דרך להפסיק אותו ואת הדרך לעשות זאת. סבל הוא דוקהא בסנסקריט. התרגום של זה "חוסר שביעות רצון תמידית. זה מצב מנטאלי שהוא ההפך מסוקהא שפירושה נינוחות = Ease.. דוקהא כוללת שלוש רמות של סבל: 1. סבל הסבל – רמת הסבל המובנת מאליה – מחלה, הפסד, מוות. 2. סבל השינוי – רמה מעודנת של סבל שנובעת מאי היציבות של החיים בסמסרה ועובדת קיומו הוודאי של המוות – של סוף. 3. ALL PREVASIVE SAFFER  –  חוסר הביטחון בחיים הארעיים, אין שום דבר בטוח, לעולם אנחנו לא יודעים מה יגיע מחר או אפילו מאוחר יותר היום. זהו סבל שמתגבר ככל שאנחנו נצמדים יותר ומחזיקים יותר. זהו סבל שקיים עמוק בפנים גם כאשר כלפי חוץ ישנה הופעה מאוד בטוחה ומאושרת. שלושת סוגי הסבל נובעים כולם מהבורות של אי-הבנת המציאות האמיתית ותפיסת אני עצמאי שהוא קבוע, בלתי משתנה וקיים בפני עצמו. בשל תחושה זו של הוקרת העצמי שלנו מופיע הרצון להגן על העצמי הזה מכל מה שלכאורה מאיים עליו. (הגנה זו עלולה לכלול פגיעה באחרים ובכך ליצור קארמה שלילית שתגרום לסבל לאותו העצמי שעליו מגינים…). כל דבר שאינו נעים לאגו (המחזיק של הוקרת העצמי המוגזמת שלנו) אנחנו רוצים לדחות מיידית. מתוך ההתייחסות הזאת לעצמי עולים שלושת הרעלים: חמדנות, היקשרות והיצמדות וכעס. בגלל שלושת הרעלים, אותם אנחנו מחשיבים כשומרי הוקרת העצמי שלנו, אך באמת הם אלה שגורמים לנו לחזור שוב ושוב לחיים בסבל של הסמסרה. קודם כל אנחנו נצמדים לעצמי יציב ועצמאי ואיננו רואים שהוא בעצם קיים בתלות מוחלטת בנסיבות ותנאים. אז אנחנו פועלים בתוקפנות כלפי כל מה שמופיע בעינינו כאיום לקיום העצמי הנפרד והקבוע הזה, אנחנו חושבים שככל שנחזיק בדברים יותר חזק כך אנחנו אוהבים יותר ואז אנחנו מגבירים את ההיצמדות. ההיצמדות מגבירה את הסבל (מכיוון שאין במה להיאחז, שכל מה שנאחזים בו צריך יהיה להרפות ממנו מתי שהוא וכו'), ולכן יש להבין שהשחרור מהסבל הזה הוא אך ורק בראייה ישירה של המציאות האמיתית, בהבנה שאנחנו לא קיימים באופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו. ARYA SATA – האמת השלישית, ההיפסקות. המצב המנטאלי שהוא מעבר לכל סבל. נירוונה – כאשר שלושת הרעלים – בורות, היצמדות ואגרסיביות(כעס) מוצאים מהשורש שלהם. האמת הרביעית מסבירה את הדרך לשחרור מסבל

NOBLE EIGHT FOLD PATH     The Noble Eightfold Path, discovered by the Buddha Himself, is the only way to Nirvana. DISCOVERED BY Buddha Himself, the eightfold path is the only way to Nirvana. It avoids the extreme of self-torture that weakens one's intellect and the extreme of self-indulgence that retards spiritual progress. It consists of the following eight factors:    1.Right Understanding    2.Right Thoughts    3.Right Speech    4.Right Action    5.Right Livelihood    6.Right Effort    7.Right Mindfulness    8.Right Concentration 1. Right Understanding is the knowledge of the Four Noble Truths. In other words, it is the understanding of oneself as one really is. 2. Right Thoughts are threefold. They are:      The thoughts of renunciation which are opposed to sense-pleasures.      Kind Thoughts which are opposed to ill-will.      Thoughts of harmlessness which are opposed to cruelty. These tend to purify the mind.   3. Right Speech deals with refraining from falsehood, stealing, slandering, harsh words and frivolous talks 4. Right Action deals with refraining from killing, stealing and unchastely. It helps one to develop a character that is self-controlled and mindful of right of others. 5. Right Livelihood deals with the five kinds of trades which should be avoided by a lay disciple. They are:      (a) trade in deadly weapons      (b) trade in animals for slaughter      (c) trade in slavery      (d)trade in intoxicants      (e)trade in poisons   Right Livelihood means earring ones living in a way that is not harmful to others. 6. Right Effort is fourfold, namely:      (a) the endeavor to discard evil that has already arisen.      (b)the endeavor to prevent the arising of unrisen evil.      (c)the Endeavour (מאמץ, נסיון) to develop that good which has already arisen.      (d)the Endeavour to promote that good which has not already arisen. Effort is needed to cultivate Good Conduct or develop one's mind, because one is often distracted or tempted to take the easy way out of things. The Buddha teaches that attaining happiness and Enlightenment depends upon one's own efforts. Effort is the root of all achievement. If one wants to get to the top of a mountain, just sitting at the foot thinking about it will not bring one there. It is by making the effort of climbing up the mountain, step by step, that one eventually reaches the summit. Thus, no matter how great the Buddha's achievement may be, or how excellent His Teaching is, one must put the Teaching into practice before one can expect to obtain the desired result. 7. Right Mindfulness is also fourfold:      mindfulness with regard to body      mindfulness with regard to feeling      mindfulness with regard to mind      mindfulness with regard to mental objects. Right Mindfulness is the awareness of one's deeds, words and thoughts. 8. Right Meditation Meditation means the gradual process of training the mind to focus on a single object and to remain fixed upon the object without wavering. The constant practice of meditation helps one to develop a clam and concentrated mind and help to prepare one for the attainment of Wisdom and Enlightenment ultimately.  ________________________________________

The Buddha-Dharma is the realization within one’s deepest consciousness of the Oneness of all life. For the attainment of this purpose, Buddha showed us the Eightfold Path.

» Right Understanding » Right Thoughts » Right Speech » Right Action » Right Livelihood » Right Effort » Right Mindfulness » Right Concentration 1. RIGHT UNDERSTANDING is the knowledge of the Four Noble Truths. In other words, it is the understanding of oneself as one really is. The keynote of Buddhism is this Right Understanding. Buddhism, as such, is based on knowledge and not on unreasonable belief. 1. – הבאת ההכרה לפעול באופן מאוזן, בשליטה, לראות את הדברים כמו שהם באמת ולא איך שאנחנו משליכים אותם. לראות איך הדברים – האני והתופעות –  מופיעים באופן תלוי בדברים אחרים. ששום דבר לא קיים מצידו הוא. זה כולל את ההבנה שכל עוד נחייה את חיינו תוך ראיית העצמי כנפרד נבטיח הרבה סבל. זה כולל גם את תחושת הדרך – תחושה של ידיעה לאן אנחנו רוצים להגיע ולדעת אם אנחנו בכיוון הנכון – מכיוון שכאשר אנחנו נעים ונדים בעולם ללא כל מטרה תחושת הבלבול גדלה. 2. RIGHT THOUGHTS are threefold. They are: • The thoughts of renunciation which are opposed to sense-pleasures. • Kind Thoughts which are opposed to ill will. • Thoughts of harmlessness which are opposed to cruelty. These tend to purify the mind. חשיבה נכונה – פיתוח חשיבה חיובית וחיסול חשיבה שלילית. סילוק קנאה, גאווה, כעס ובמקומן לטפח אהבה, חמלה, שמחה בהצלחה של הזולת וכו'. (חשוב שנדע שאנחנו יכולים לשנות כל הרגל – אנחנו יצורים של הרגלים והרגלים הם פשוט פעולות שעשינו שוב ושוב ואנחנו תמיד יכולים לשנות אותם. 3. RIGHT SPEECH deals with refraining from falsehood, stealing, slandering, harsh words and frivolous talks דיבור נכון – דיבור אמת, לא מפלג, דיבור שגורם לתחושה טובה אצל השומע. הדיבור נובע מהמחשבות שלנו – אם יש לנו מחשבות חורשות רעה גם הדיבור שלנו יהיה כזה. לכן עלינו לעצור את המחשבות שלנו כי הן אלו שיוצרות את הפעולות שלנו.

4. RIGHT ACTION deals with refraining from killing, stealing and lack of chastity (צניעות, טהרה, בתוליות). It helps one to develop a character that is self-controlled and mindful of rights of others. 5. RIGHT LIVELIHOOD deals with the five kinds of trades that should be avoided by a lay disciple. They are: • trade in deadly weapons • trade in animals for slaughter • trade in slavery • trade in intoxicants • trade in poisons 5. פרנסה נכונה – להעדיף פרנסה – עיסוק – שעוזר לאחרים, מיטיב ומביא תועלת לאחרים. שימוש במקצוע כחלק מהתרגול הרוחני. (קארמה יוגה – תפקוד בחיים תוך שימוש בדרך הרוחנית. פעולה שהיא לא למען השגת תועלת, לא למען תוצאות חומריות כלשהן. עבודה שמיועדת לעזור לאחרים. Right Livelihood means earring one's living in a way that is not harmful to others. 6. RIGHT EFFORT is fourfold, namely: • The endeavor (מאמץ) to discard (להשליך, לזרוק, להיפטר) evil that has already arisen. • The endeavor to prevent the arising of evil. • The endeavor to develop that good which has already arisen. • The endeavor to promote that good which has not already arisen. Effort is needed to cultivate Good Conduct or develop one's mind, because we are often distracted or tempted to take the easy way out of things. The Buddha teaches that attaining happiness and Enlightenment depends upon one's own efforts. Effort is the root of all achievement. If one wants to get to the top of a mountain, just sitting at the foot thinking about it will not bring one there. It is by making the effort of climbing up the mountain, step by step, that eventually the summit is reached. Thus, no matter how great the Buddha's achievement may be, or how excellent His Teaching is, one must put the Teaching into practice before desired results can be obtained. מאמץ נכון – המאמץ הנכון מכוון להסיר את הדברים השליליים וגם מכוון לטפח דברים חיוביים. המאמץ הנכון עוזר לנו להתגבר על עצלנותנו. הוא נוגדן לגישה שלא מאמינה שניתן לעשות שינוי "אני תמיד ככה, זה מי שאני". כדי לטפח את היכולת לשנות ולהשתנות זה דורש הרבה מאמץ ונחישות, ואלו נובעים משכנוע פנימי עמוק, מאמון ואמונה. 7. RIGHT MINDFULNESS is also fourfold: • mindfulness with regard to body • mindfulness with regard to feeling • mindfulness with regard to mind • Mindfulness with regard to mental objects. Right Mindfulness is the awareness of one's deeds, words and thoughts. מודעות נכונה –  לדעת מה אנחנו עושים כאשר אנחנו עושים. ככל שמפתחים מודעות נכונה, מתחילים לראות עד כמה לא היינו מודעים קודם. "זה כמו המלח באוכל – בלעדיו הכול חסר טעם" אמר הבודהא. מכיוון שיש לנו בראש פטפוט תמידי זה גורם לתודעה לקפוץ מנשא לנושא כל הזמן. במודעות נכונה מתכוונים לאיכות של ידיעה ללא כל התערבות של ההכרה – כאשר אתה עומד אתה יודע שאתה עומד, כשאתה יושב אתה יודע שאתה יושב, כאשר אתה הולך אתה יודע שאתה הולך, כשאתה שוכב אתה יודע שאתה שוכב. מאוד קשה לתודעה שלנו לשמור את עצמה מודעת (ממוקדת) ונוכחת בכל מה שקורה בכל רגע ורגע. לעשות זאת זהו בסיס התרגול של דרך הבודהאדהרמה – תרגול איך להיות נוכח ולדעת זאת.

8. RIGHT MEDITATION Meditation means the gradual process of training the mind to focus on a single object and to remain fixed upon the object without wavering. The constant practice of meditation helps to develop a calm and concentrated mind and helps to prepare for the ultimate attainment of Wisdom and Enlightenment. בבודהיזם 2 סוגי מדיטה – שאמאטה וויפאסאנה.

1. Right Views means to keep ourselves free from prejudice, superstition and delusion… and to see aright the true nature of life.   2. Right Thoughts means to turn away from the hypocrisies of this world and to direct our minds toward Truth and Positive Attitudes and Action.   3. Right Speech means to refrain from pointless and harmful talk… to speak kindly and courteously to all.   4. Right Conduct means to see that our deeds are peaceable, benevolent, compassionate and pure… and to live the Teachings daily.   5. Right Livelihood means to earn our living in such a way as to entail no evil consequences. To seek that employment to which can give our complete enthusiasm and devotion.   6. Right Effort means to direct our efforts continually to the overcoming of ignorance and craving desires.   7. Right Mindfulness means to cherish good and pure thoughts, for all that we say and do arises from our thoughts.   8. Right Meditation means to concentrate on the Oneness of all life and the Buddhahood that exists within all beings.

שיעור אחה"צ  –  6.10.06 היניאנה – Shavakyana way ההבנה שהתפתחה אצל הבודהא היתה שהשגת נירוונה רק בשביל עצמנו עצמנו זה משהו מאוד אנוכי. ההבנה שהשגת ההארה למען השגת היכולת לעזור לאחרים להשיג שחרור רוחני נקראת בודהיצ'יטה ולה 3 אספקטים של שאיפה: 1. King like  – מוביל את הצבא מקדימה. זו השאיפה להוביל את כולם אחריך כשאתה קודם וכולם יבואו אחרייך. 2. Free now – מוביל הסירות שלוקח את כולם איתו. 3. שאיפת הרועה שמוביל את העדר, דואג שכל העדר נאסף למקום מוגן (בגדרות) ואז הוא הולך לדרכו. מה שמשותף לכל הצורות הוא שהשאיפה להשגת הארה היא למען טובתם של כל האחרים. השאלה שמתרגל צריך לשאול את עצמו – מדוע הוא נמצא במוביל כל שהוא בדרך להארה, מדוע בכלל הוא עושה את התרגול. תשובת המוביל הגדול – המאהינה – היא שאנחנו מתרגלים למען כל האחרים ואנחנו מזכירים את זה לעצמנו שוב ושוב במהלך התרגול היומיומי. ASPIRATION – השאיפה לעזור לכל היצורים הינה אינסופית. בהמשך ההרצאה יש התייחסות לגופי הבודהא ולעשר הרמות (בומי) של הבודהיסאטווה.

7.10.06 שיעור בוקר שני המוליכים הראשונים דורשים המון זמן (EONS) עד שמשיגים הארה. יצירת התנאים והסיבות להשגת הארה לקחה לבודהא שאקימוני מיליוני עידנים. זה גורם לאנשים להתייאש מראש. כך עלה הבודהא על פתרונות מהירים יותר. וואג'ראסאטווה – תנועה שקמה בהודו, מחוץ למנזרים, והגיעה למודעות הכללית רק במאה ה-5 לספירה. היא הפכה להיות מאוד פופולארית עד שנכנסה לתוך המנזרים וקיבלה הכרה כתרגול המהיר להשגת הארה. היא התבססה על דחייה של הגישה האורתודוכסית, המאהסידיס של הוואג'ריאנה שברו את כל הכללים הנוקשים של המסורות במנזרים. דוגמא לכך הוא טקס הצוק שבו מגישים אוכל שכולל בשר ושתייה של אלכוהול, שהוא כולל שירה וריקודים, וכל אלה אסורים לנזירים בודהיסטים. (השתייה, אכילת הבשר והשירה והריקודים היו נערכים בבתי קברות..). המטרה של התרגול הזה הייתה לפרוץ את הגבולות והמגבלות של התודעה הקונבנציונאלית. בתרגול הטנטרי אומרים שכל הדברים השליליים כמו כעס, תשוקה וכ' יכולים לשמש אותנו בתרגול שלנו. זהו תרגול שבו משתמשים באופן מיומן, בכל הרגשות השליליים, שבדרך כלל רוצים להיפטר מהם. הם נחשבים כסיוע בתרגול של הדרך. את האנרגיה שלהם לומדים לאסוף ולהשתמש בה כסיוע לתרגול וזאת עזרה גדולה להתפתחות הרוחנית לקראת השגת הארה. צריך המון כוח להגיע לרמות גבוהות של תובנות רוחניות, איסוף האנרגיה בדרך הטנטרה הוא כמו הדלק שמשמש את הטיל, כדי לדחוף אותו אל מעבר לאטמוספרה, ואז הטיל לא צריך יותר דחיפה של  דלק והוא משייט ללא מאמץ. כך גם בתרגול הרוחני. צריך מאמץ של כל מה שיש לנו כדי להצליח לצאת ממעגל החשיבה הקונצפטואלית שלנו ולהגיע לרמה שהיא מעבר לקונספטואליות. תרגול הוואג'ריאנה נחשב כ"עיסוק" בחומר נפץ". הוא דורש הרבה מאוד תרגולים מקדימים שמכינים את המתרגל. אחרת אפשר להתרסק. הוואג'ריאנה הינה כה חזקה שיש צורך ללמוד היטב איך להשתמש בה. היא מאוד מהירה אבל גם מאוד מסוכנת. היא מחייבת מערכת יחסים קרובה מאוד עם מורה. היא משנה את החשיבה הרגילה של תרגול רוחני – אין יותר צורך בכל העבודה של הוצאת כל השליליות אלא לומדים איך לנצל את האנרגיה השלילית לתרגול. אחד הדברים הקשורים ישירות לוואגריאנה – המנדלה של חמשת משפחות הבודהא, שלכל אחת יש צבע שונה, סמלים ייחודיים וכו'.

ריטריט מהאמוּדרה (כחלק ממסלול המדיטציה) שלישי עד שבת, 14.10-10.10, תובל “The word ‘Buddha’ means to awaken. We are all asleep, we are all dreaming, And we believe our dreams. This is the problem.” (Ven. Tenzin Palmo)

קורס זה ימשיך את שבת הדהרמה בנושא השמאטה שהעביר המורה ג'וש ב 28.8, ובה נערכה היכרות עם מדיטציית הוויפאסנה (תובנה). מדיטציית השמאטה מרכזת ומבהירה את התודעה ובכך מהווה יסוד להבנת המציאות כפי שהיא באמת. תרגול המהאמודרה במסורת הוויפאסנה מתמקד בטבעה של התודעה – הבסיס לכל חוויותינו. מטרת התרגול היא להבין את הטבע האמיתי של התודעה, ובכך לעקור את שורשי הבורות שאינם מאפשרים לנו לצאת ממעגל הסבל. בהנחיית הנזירה טנזין פאלמו נלמד את טכניקת המהאמודרה לפי חיבור של הקרמאפה השלישי. הריטריט יתחיל ביום ג' בשעה 10:00 ויסתיים במוצ"ש. הריטריט יערך בשתיקה מלאה. שיחת פתיחה    10.10.06 ההכרה שלנו עסוקה בפעולות קונספטואליות כל הזמן – מחשבות, חלומות, דיבור, פטפוט בלתי פוסק של המשגות והנחות.כל הרעש הזה מפריע לנו לחוות דברים באופן נקי מקונספטואליות – נקי משיוך מחשבה למציאות המתהווה מול עינינו כל הזמן. זה יוצר פילטר שמסתיר מאתנו את התודעה הנקייה והבהירה והשלווה שלנו. מאוד קשה לנו לחוות חוויה ראשונית את אותה מציאות שמתהווה מול עינינו למרות שזה ביכולתה של התודעה הראשונית והטהורה. מדיטציית המאהמודרה מכוונת להשגת הרמה הראשונית של תפיסת המציאות, בדרך צריך לנקות ולבער את כל הרעש שישנו בראש שלנו ואת כל הקארמה השלילית שיצרנו ואשר מפריעה לחוות את הרמה הראשונית הזו. אנחנו חווים רק את הפירוש של ההכרה שלנו לדברים וזה בעצם מפריד אותנו מהחיים עצמם ומעצם ההתנסות הנקייה מהשלכות. "Simple does not mean easy…" "Effortless effortful" "Let go – that’s the Mantra" "Naked attention, bare awareness, pristine mind". זה מה שאנחנו מבקשים להשיג.

מדיטציית המאהמודרה מכוונת להתנסות בלהיות כאן ועכשיו. בנינוחות. כל חוויה להגיד לעצמנו: "התנסות" ולחזור לנשימה. לשמוח על ההזדמנות להיות בקשר עם ההכרה שלנו. רוב האנשים אפילו לא חושבים על האפשרות הזו של קשר עם ההכרה שלהם. ההכרה שלנו שולטת בכל, היא מגבירה את האגו-מינד שהוא הגורם לכל הסבל שלנו. אנחנו בעצם עבדים של ההכרה שלנו. אין לנו מרחב פעולה ואין לנו כל שליטה עליה. *** ללמוד מאהמודרה זה למעשה ללמוד לא לעשות כלום. אין שום דבר שצריך לעשות חוץ מפשוט לשבת ולהיות שם. בדרך כלל נהוג לעשות הרבה מאוד תרגולים מקדימים לתרגול המאה מודרה. תרגולים אלה כוללים ארבעה סוגי תרגול: 1. השתחוויות – לפחות 100,000 2. מנטרות היטהרות –  לפחות 100,000 3. מנחות מנדלה לבודהא – לפחות 100,000 4. תפילות שבח ומסירות לגורו ולשושלת – לפחות 100,000 מבלי שמניחים את הבסיס הראוי קשה מאוד לבצע את התרגול עצמו. התרגולים המקדימים אמורים לטהר את המעשים השליליים הקודמים של גוף, דיבור ומחשבה. הם אמורים ליצור אנרגיה חיובית שתעזור לנו להתגבר על כל מכשול שעלול לצוץ בדרך ועל ידי המסירות למורה, לפתוח את הלב כך שנוכל לקבל את הברכה של שושלת המתרגלים. מאהמודרה נחשב לגג המוזהב על המקדש, אבל בלי היסודות או הקירות איך אפשר בכלל להתקין את הגג? אמנם אין כאן שום סודות, להפך, אתם תופתעו כמה זה פשוט, אבל מה שפשוט אין זה אומר שהוא קל לביצוע. להפוך את התודעה שלנו לפשוטה לחלוטין זה מאוד קשה, כי לתודעה שלנו יש נטייה עמוקה להיות מורכבת ומסובכת. כאשר אין ניסיון (של תרגולים מקדימים) זה יכול להיות די מסובך. הכי חשוב זה שתהיה המוטיבציה הנכונה – שנדע מה אנחנו עושים כאן. לזכור שאנחנו מתרגלים כדי להשיג את היכולת לנוח בטבע התודעה. כל הזמן התודעה שלנו לכודה בזרם חזק של חשיבה מושגית. התודעה שלנו כל הזמן מדברת, מדברת, מדברת, שופטת משווה, מנתחת חושבת על העבר, מתכננת את העתיד, דיבור פנימי בלתי פוסק. כל מה שאנחנו חווים עובר דרך הפילטר הזה של התודעה המושגית. לכן אנחנו אף פעם לא חווים את הדבר עצמו (נקי מהמשגות), אנחנו חווים רק את הגרסה שלנו לחוויה. ואנחנו כלל לא מודעים לכך.קשה לנו מאוד לחוות דברים מיד ראשונה. אנחנו יודעים הכול מיד שלישית או רביעית. בתרגול הזה אנחנו מנסים להיות בהווה העירום והחשוף, טרום המשגה, שבו התודעה נמצאת העצמי שלה ואיננה מעוותת. זה נקרא גילוי טבע התודעה. או גילוי טבע הבודהא שלנו. זו מטרת תרגול מדיטציית מאהמודרה. ומטרה זו כוללת גם את השאיפה לעזור לכל האחרים (על ידי גילוי טבע התודעה שלנו) להגיע לחוויה הראשונית הזו. אנחנו לא מתרגלים רק כדי להשיג שלווה לעצמנו, לפתור את הבעיות של עצמנו, להיות מאושרים יותר, אלא כדי להשיג איכויות שיאפשרו לנו לעזור באמת לכל האחרים. שבע התנוחות של ואירוצ'אנה – The seven posture of Vaiorchana בעת תרגול המאהמודרה צריך לשמור את העיניים מעט פתוחות, מביטות בנקודה כמטר וחצי לפנינו על הקרקע. הנחת אבן קטנה בנקודה זו, ומיקוד המבט בה, נחשב כמושא טוב לריכוז התודעה – אבן פשוטה, שאינה מלהיבה במיוחד ולכן אינה מסיתה את הדעת ואינה זוהרת ומעייפת את העין. כאשר שומרים על תנוחה נכונה האנרגיה זורמת בתוכנו בחופשיות והגוף הופך מאוד קל. למעשה זה מרגיש כאילו הגוף נעלם כי האנרגיה מאוזנת לגמרי. התודעה ממוקדת בצורה קרובה למושא, בין אם זה אובייקט חיצוני או שזה הנשימה או התחושות הפנימיות. ככל שהריכוז יתחזק רעש הרקע ייחלש. תשומת הלב על האובייקט – במקרה שלנו הנשימה- צריכה להיות נינוחה ביותר. לא כופים על התודעה אלא יש מודעות כללית לכניסה ויציאה של האוויר. ביחס לרעש הרקע, לכל המחשבות, אנחנו פשוט מנסים להתעלם. לא מקדישים לו (לרעש) תשומת לב. זה מטבע התודעה שתהיינה מחשבות, לכן הן לא בעיה. אנחנו לא מנסים לסלק אותן אלא פשוט לא לתת להן תשומת לב כלשהי. כאשר הן מופיעות, זו לא בעיה, אנחנו פשוט לא עוקבים אחריהן ולא מתעניינים בהן. כאן זה מתחיל להסתבך כי כשאנחנו לא משעשעים את התודעה היא מתחילה להמציא לעצמה שעשועים. מכיוון שתשומת הלב לנשימה איננה כה מעניינת התודעה מחפשת לעצמה עניין ולכן מיד מציפה אותנו בדברים הרבה יותר מעניינים לחשוב עליהם מאשר תשומת לב לנשימה. (כמו מה נעשה אחרי שהריטריט יסתיים, על המורה, על עצמנו, או על כל מיני דברים אחרים). מהר מאוד התודעה ממלאה את כל החלל השקט בדיבור פנימי. כאן אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים כי ברגע שניתן לעצמנו להיסחף עם המחשבות התודעה תהפוך ליותר ויותר יצירתית. תמציא עוד ועוד פנטזיות מדהימות שכל מטרתן לסחוף אותנו. בסיס התרגול הוא לא להיסחף בזרם המחשבות רק להיות מודעים לכך שאנחנו יושבים כאן. לבדוק איך זה מרגיש, איך התודעה מרגישה בלי לשפוט. בלי להעיר הערות, מבלי להיתפס לדיאלוג פנימי. זה מאוד קל בתיאוריה אך במציאות זהו תרגול קשה מאוד. זהו תרגול שבו אנחנו לא צריכים לעשות כלום אבל התודעה שלנו כל הזמן מנסה לעשות משהו. כל הזמן ממציאה דברים. האתגר העיקרי הוא להישאר ללא מעש – פשוט להיות, מבלי לעשות דבר.

לכל אחד מכם יש את המסע האישי שלו לעשות. הקורס הזה הוא הזדמנות נדירה בשבילכם להיות במצב שבו שעות שלמות לא צריך לעשות שום דבר. חשוב מאוד שלא תרשו לתודעה שלכם למצוא לכם משימות, רק להישאר נינוחים ורגועים.להזכיר לעצמכם ששום דבר לא הולך לקרות, אין שום דבר שצריך לעשות, פשוט להרפות ולשחרר בכל המובנים. התרגול הזה הוא כל-כך קשה מכיוון שהתודעה כל הזמן נאחזת. כל הזמן נאחזת במחשבות, בעבר, בעתיד, בחרדות, בזהות שלה. טבע התודעה שלנו הוא להיאחז והתרגול מכוון לתרגל הפסקה של ההיאחזות הזו. ללא מאמץ עלינו להפוך לנטולי מאמץ. כאשר נסחפים עם זרם המחשבות, תכירו בכך שאתם נסחפים ותחזירו בעדינות את התודעה אל מושא הצפייה, לתהליך הנשימה. בלי לשפוט, בלי לנזוף בעצמכם, בלי להתייאש. תיהנו. זו הזדמנות נדירה ליצור קשר עם התודעה שלכם.

בבודהיזם, מדיטציה פירושה – "שהות נטולת מאמץ בקיים". ניתן להשיג מצב זה על-ידי הרגעת התודעה והחזקתה, מימוש החמלה והחכמה, או על-ידי עבודה עם ערוצי האנרגיה בגוף ומדיטציה על דמויות בודהה של אור ואנרגיה.

השיטה היעילה ביותר הנה ההזדהות המתמדת עם טבע הבודהה שלנו והחוויה התמידית של קיום בארץ טהורה. אלו נלמדות בבודהיזם דרך היהלום.

כשהאחדות של הרואה, הנראה ותהליך הראייה נשמרת ברציפות – הן במהלך המדיטציות והן בזמן שביניהן – מושגת המטרה של החותם הכביר (מהָמוּדרה בסנסקריט). לא ניתן להפריז בערכו של הנְיוֹנְדְרוֹ – ארבעה תרגולי-הכנה – מאחר והוא עובד במדויק עם אותם דברים, הגורמים לנו קשיים יום-יומיים, והמונעים מאתנו את חווייתו וביטויו של טבע התודעה.

הדרך להבנה נכונה של ריקות, המביאה עמה תחושת חירות ומרווחות גדולה נעשית בבנייתם של שני גורמים. הראשון – צבירת רשמים חיוביים במאגרי ההכרה. רשמים אלה איתנים ומלאי כוח, ובהם נוכל תמיד למצוא מחסה. מאחר ואנו נתפסים לזמן ממושך ברשמים החולפים, מוטב שיהיו נעימים. הבניה הזו נמשכת עד לאותה עת, שבה נצבור הון בלתי-נדלה של רשמים טובים ונרכוש אמון ותענוג לתודעה, המתבוננת לתוך עצמה.

הגורם השני – בניית החוכמה. אין זו אותה חוכמה כללית, הארצית, שמקבלים באמצעות בתי-הספר והאוניברסיטאות; אין מדובר כאן בהגדלת כמות הידע בשכל, אלא במתן אפשרות לתודעה להפוך לספונטנית וחסרת-דאגות.

יותר מכל מדובר כאן על מתיחה עד אינסוף – עוד לפני שמתחילים למיין את הרשמים במערכת חיובי-שלילי – את רגע החוויה הישיר, וכך לחוות תמיד את הכל ישירות ובאופן רענן. כך ניעשה לבעלי יכולת לפעול באופן ספונטני.

אגירת רשמים חיוביים מאפשרת להבנה-חודרת להיות יותר ספונטנית, וכך אנו מתוודעים למשמעותן של פעולות חיוביות: עושר פנימי, ראיית דברים בבהירות ובלי מסנן, והיכולת לשהות בתוך מה שקורה – כל אלה טוויים זה בזה, ואנו רוכשים אותם באמצעות ארבעת תרגולי-ההכנה ניונדרו.

מאת לאמה אולה נידהל, "הדרכות בניונדרו" מהמודרה, החותם הכביר, הוא הלב של לימודים אלו שערכם לא יסולא בפז. זוהי גישת מדיטציה המתייחסת ישירות לחווית טבעה האמיתי של התודעה. ניתן להשוות את השקפת החותם הכביר לציור תמונה על המים. בכל רגע הכול מתאים כפי שהוא, אך בתהליך הופעתו הוא גם משתחרר מיידית מאליו. זהו גם טבעה של פעולה מוארת: היא כאן ועכשיו, מעבר לציפיות ופחד, ללא היצמדות או הימנעות.

מי ששוהה בזוהרה של המראה, בעודו נהנה מבבואותיה, ומזהה את חסינותו להרס של האוקיאנוס מתחת למשחקם של הגלים, הגיע ליעדו

שיעור בוקר – 11.10.06 שושלת המאהמודרה: הטיבטים משווים/מדמים את רעיון השושלת לנר שמדליק את הנר הבא בשרשרת בלתי פוסקת. כל נר הוא נר חדש, כל להבה היא להבה חדשה. הלהבה של הנר הקודם הציתה את הפוטנציאל בנר החדש. שושלת זו היכולת, המיומנות, (להדליק את הנר הבא) ולא תיאוריות ריקות ולא רלוונטיות המשומרות לאורך שנים. שושלת המאהמודרה שייכת באופן ספציפי לזרם הקאגיופה שהביא אותה מהודו לטיבט. ארבע הזרמים של הבודהיזם הטיבטי: ניינגמה – "הזקנים", הראשונים – האסכולה הוותיקה ביותר. החלה במאה ה – 7. הם נשענים על התרגומים הישנים של הטנטרה. זרמי התרגומים החדשים הם הסאקיה, הקאגיו והגלוקפה. כל אחד מהזרמים הפיק מורים גדולים ומלומדים גדולים. לכל אחד מהזרמים יש דברים ייחודיים לו וישנם דברים המשותפים לכולם.  הקאגיו מפורסמים כמתרגלים והגלוקפה מפורסמים כמלומדים.

המורה האנושי הראשון בשושלת המאהמודרה היה טילופה. הוא היה בנגלי, חי במאה העשירית. היו לו מורים רבים כולל אישה יוגינית. הוא למד תרגולים יוגים רבים. הוא טען שההבנה שלו במאהמודרה הגיעה ישירות מוואג'ראהדארה – הבודהא הקדמוני, שהוא האדון של חמש משפחות הבודהא, לפי ההסבר של הזרמים של התרגומים החדשים. צבעו כחול, הוא אוחז ביד אחת וואג'רה (מסמל יהלום) ובשנייה פעמון, ידיו מוצלבות בחזהו והוא יושב ומחייך. הוא מייצג את טבע הבודהא. את מה שאנחנו באמת כשאנחנו מפסיקים להזדהות עם הדברים הלא נכונים. לטילופה היה תלמיד בשם נארופה. הוא היה מורה דגול לבודהיזם באוניברסיטה הבודהיסטית הגדולה בצפון הודו – נאלאנדה. הוא היה מלומד דגול ונזיר ללא רבב אך יום אחד ניגשה אליו אישה זקנה ומכוערת והודיעה לו שעדיין אינו מבין כלום. היא הציעה לו לחפש את אחיה, טילופה, שרק הוא יוכל ללמד אותו להבין באמת את הלימוד של הבודהא. נארופה יצא למסע חיפוש אחרי טילופה וכאשר סוף סוף מצא אותו הוא הופיע לפניו כמתעסק עם דגים ולא כמורה יוגי מיוחד. למרות זאת זיהה אותו נארופה, השתחווה לפניו וביקש ממנו שיהיה המורה שלו. במשך שנים טילופה לא לימד אותו אלא העביר אותו סדרה ארוכה של מבחנים. הוא ביקש ממנו לעשות כל מיני דברים נוראיים. לאחר ביצוע אחד מהמעשים הנוראיים הללו, הוא הכה אותו עם סנדל על ראשו ומיד נארופה התעורר והבין לגמרי את כל הדרך. הוא הפך למורה דגול בפני עצמו. אחד מתלמדיו של נארופה היה מארפה. מארפה היה בילדותו ילד טיבטי שובב אך גדל להיות תלמיד חרוץ. הוא למד סנסקריט, הלך להודו כמה פעמים ולמד עם נארופה 16 שנה. הוא הביא לטיבט את כל מה שלמד נארופה מטילופה ותרגם את כל הלימוד מיד לטיבטית. הטיבטים לא תרגלו בסנסקריט, כל מה שהגיע מהודו מיד תורגם לטיבטית. חוץ מהמנטרות שחייבות להישאר בשפת המקור שלהן. מארפה היה בעל משפחה – נשוי ואב לילדים. אשתו גם היא הייתה מתרגלת. הייתה לו אדמה אותה עיבד ובכסף שהרוויח היה מביא עוד טקסטים מהודו. למארפה היו הרבה תלמידים שהידוע ביותר בינהם היה מילראפה. מילראפה הוא מאבני היסוד של הבודהיזם הטיבטי וסיפור חייו הוא משהו שכל טיבטי שואב ממנו השראה. הוא נחשב אמנם כאחד מאבות המייסדים של הקאגיו אבל הוא שייך לכולם, אהוב על כל הזרמים. מילראפה נולד ב-1052 למשפחה עשירה למדי. כשאביו מת הוא השאיר את כל רכושו בידי אחיו – דודו של מילראפה. הדוד לקח את הרכוש והתייחס למילראפה ולאמו כאל משרתים. אמו כעסה מאוד על גיסה וחיפשה נקמה. כאשר מילראפה גדל היא שלחה אותו למכשף שילמד אותו מאגיה שחורה וזאת כדי שיוכל לפגוע במשפחת דודו. הוא אכן למד והצליח לגרום לבית דודו לקרוס בדיוק באמצע חתונה ובכך להרוג הרבה בני משפחה. אמו שמחה בניצחונו אך מילראפה היה מלא חרטה ופחד בשל המעשה הנורא שעשה. הוא הבין שעליו לעשות טיהור משמעותי כדי לטהר את הקארמה שיצר. הוא חיפש מורה זמן רב עד ששמע את השם "מארפה" ושערותיו סמרו. הוא ידע שמצא מורה.. הוא נשאר איתו שנים רבות וזכה ממנו למנה גדושה של התעללויות. במיוחד מפורסם הסיפור שבו מארפה ביקש ממילראפה לבנות בנינים גבוהים בצורות שונות. אחרי שהוא עבד זמן רב, סחב אבנים גדולות, חפר יסודות, בנה קירות, מארפה היה בא וכועס עליו ומבקש ממנו לפרק את הבניין ולהחזיר את כל האבנים למקום שממנו לקח אותן. וכך עשה שוב ושוב. כל פעם בנין חדש פורק. לבסוף הוא ביקש ממנו לבנות מגדל עגול, גבוה, בן שבע קומות, והבניין הזה קיים עד היום בטיבט. הסיבה להתעללות של מארפה במילראפה הייתה לאפשר למילראפה לטהר את כל הקארמה השלילית שצבר, כך שכאשר יתחיל לתרגל הוא לא ייתקל במכשולים כתוצאה מהקארמה שלו. אחר-כך מילראפה בילה את שארית חייו במערות שונות. הוא חי על סרפדים בלבד עד שהפך כולו ירוק. הוא הדוגמא למתרגל האמיתי. הוא הסמל של כל המתרגלים. הייתה לו נחישות עצומה להשתחרר מהסמסרה וזה מה שהניע אותו. גם למילראפה היו תלמידים והבולט שבהם היה גמפופה. גם הוא היה נשוי ואב לילדים. הוא היה רופא מפורסם ומצליח אשר אשתו וילדיו מתו במגפה והאסון הביא אותו לוותר על החיים בסמסרה ולהפוך לנזיר בודהיסטי. הוא היה שייך לקאדאמפה – זרם שהחל עם בואו של אטישה. הספר המפורסם שכתב – The Jewel נכתב למעשה לפני שפגש את מילראפה, אך בשלב מאוחר יותר הוא הוסיף לספר הערות שהיו תוצאה של הלימוד עם מילראפה. גם סיפור ההתחברות של גמפופה עם המורה שלו – מילראפה – הוא סיפור מיוחד. גם מילראפה מנע ממנו את הלימוד עד שהצליח להרוס את גאוותו. השיעורים העיקריים שקיפל ממילראפה היו "שש היוגות של נארופה", לימוד שאותו קיבל מילראפה ממורהו טילופה. כמו גם את המאהמודרה. שש היוגות של נארופה הן: היוגה של החלום, יוגת האור הצלול, יוגת הבארדו, טומי, פווה (פהווה, "מיתה במודעות" בטיבטית, הוא תרגול שנועד ליישום ברגע המוות, ללמוד למות במודעות, ולהעביר את המודעות ברגע המוות למצב של אושר עילאי), תרגול הפהווה הוא האחרון מבין שש היוגות (תרגולי האנרגיה) של נַרוֹפָּה, ואחד הלימודים העמוקים ביותר בבודהיזם הטיבטי. זוהי שיטה ישירה ביותר הכוללת תרגילי הדמיה ושימוש במנטרות. אצל אנשים המתרגלים את הפהווה יופיעו שלושה סוגי סימנים: סימן חיצוני (פיזי) בקודקוד הראש, מעין פתח קטן הנראה כחתך קטן או כטיפת דם. סימן פנימי שיבוא לידי ביטוי בהיטהרות שחווה המשתתף. ולבסוף, הסימן הסודי, הבא לידי ביטוי בכך שסוגים מסוימים של פחד, חוסר-פתיחות ובעיות פנימיות מסוימות, פשוט נעלמים.. גוף האשליות. (לפי לאמה ישה: Inner fire meditation, The yoga of the illusory body. The yoga of clear light. Transference of consciousness. Transference into another body. And the yoga of the intermediate state. – As Lama Je Tsongkhapa lists.

שש היוגות של נַרוֹפָּה –שיטות יעילות ביותר של קו-המשכיות הקאג'יו. מטרתן להגשים את טבע התודעה דרך היבט האנרגיה שלה. הן כוללות את המדיטציות הבאות: • חום פנימי (טיבטית: טוּמוֹ) • אור בהיר (טיבטית: אוֹסֶל) • חלום (טיבטית: מִילָם) • גוף האשליה (טיבטית: גְיוּלוּ) • מצב ביניים (טיבטית: בָּארְדוֹ) • העברת התודעה (טיבטית: פְּהוֹוָה)

הידע הזה עבר מטילופה לנארופה, ממנו למארפה, למילראפה ולגמפופה. האחרון התבודד ומדט הרבה שנים עד שהגיע לראליזציות והפך למורה. שניים מתלמידיו העיקריים היו: 1. דוסום קהיאמפה – Dusum Khyempa   – הקארמפה הראשון והמייסד של הקארמה קאגיו שכיום חי גילגולו השבע-עשר. 2. פאלמו דרוקפה שתלמידיו ייסדו מסורות שונות, מהן קיימות עד היום הדרוקפה קאגיו, דריקונג קאגיו, טאקלונג  קאגיו. בכל המסורות האלו היו מורים גדולים שתרגלו (כל אחד מהם) לפחות 12 שנה בריטריט מבודד.

שיעור אחה"צ  –  11.10.06 בבודהיזם יש שני סוגי מדיטציה: שאמאטה –  Calm abiding וויפאסאנה – תובנה – Special Insight שִי-נֶי (סנסקריט: שמַאטָה)– מדיטציה שקטה, המטפחת רוגע בתודעה. אחת משתי המדיטציות הבסיסיות בבודהיזם (וִיפַּאסַנָה היא השנייה). במאהמודרה יש 4 סוגים: 1. ריכוז חד-נקודתי – שאמאטה – tse chig  –   single pointedness 2. "העדר המשגות" – פשטות – וניפאסאנה –   tu dral 3. "טעם אחד"  –  ro geig 4. לא עוד מדיטציה – sgom med   1. במדיטציה החד-נקודתית המטרה להביא את התודעה למצב של מנוחה, להרגיע את התודעה. לנוח בטבע התודעה ובאותו זמן גם להיות ממוקד .       הרגעת התודעה זה עיקרון שמלווה את כל האסכולה הבודהיסטית. כאן מדובר        בהרגעה מוחלטת של התודעה ורק להיות נוכח.       המכשולים הם רבים: א. התודעה נראית כאילו היא יוצרת יותר רעש והפרעות מהרגיל, אך האמת היא שהתודעה לא יוצרת יותר רעש ומחשבות אלא שאנחנו נעשים יותר מודעים לעד כמה התודעה שלנו עמוסה. זהו דבר טבעי, אין שום סיבה להיות מודאגים מכך. העיקר הוא לא להחשיב את המחשבות שלנו כאויבים שלנו. המחשבות הן מטבע התודעה והמשחק איתן הוא טבעי. הבעיה היא כשאנחנו נעשים מעורבים במחשבות ומגדילים ומעצימים אותן. זה כמו לעמוד במרכזו של שיטפון המחשבות ופשוט להתעלם מהזרם (של המחשבות). להיות כמו סלע באמצע זרם מים.

בעיית ההירדמות – איך שהתודעה שלנו מתחילה להירגע מתקבל סימן במרכז השינה במוח שזה זמן לישון. לכן מיד מופיע רצון לישון. התודעה שוקעת ואנחנו עלולים לטעות ולחשוב שזו מדיטציה. אנחנו עלולים לחשוב שכך זה צריך להיות, אך זהו מצב מאוד מסוכן כיוון שמטרתנו היא לא לתרגל שינה אלא לתרגל התעוררות. המודעות צריכה להיות הרבה יותר בהירה, נקייה, ברורה, ערה ויש מודעות מאוד גדולה למה שקורה מסביב. מטרת המדיטציה אינה להיות spaced out .

(מתוך הסיכום של בועז) קודם כל משקיטים את התודעה ואז התודעה השקטה הזאת הופכת לרבת עוצמה, כמו חיה מאולפת, בניגוד לחיה פראית. עם חיה מאולפת אפשר לעשות הרבה דברים. בזרמים שונים ישנן טכניקות שונות, במסורת הזאת השיטה היא להרגיע לחלוטין את התודעה ולהיות נוכחים. כאשר מתחילים לתרגל איך להרגיע את התודעה נתקלים בשני מכשולים עיקריים: 1. התודעה נראית כאילו היא מייצרת עוד ועוד מחשבות ונראה למתרגל שהבעיה רק מחמירה. כמובן שהתודעה לא באמת חושבת יותר, אלא שהמשמעות היא שאנחנו הופכים ליותר ויותר מודעים לעד כמה שהתודעה שלנו מלאה ברעש ומחשבות. לכן זה נחשב לסימן טוב. באופן רגיל, בגלל שאנחנו נסחפים עם המחשבות, אנחנו לא מודעים לנהר הסוער של המחשבות. ברגע שאנחנו מנסים לעצור, רק אז אנחנו שמים לב כמה מהר נעות המחשבות. לכן נוהגים לתאר את התודעה הרגילה כמפל מים גועש ונופל מטה מבלי יכולת לעצור. אחר-כך בהדרגה הוא הופך לנהר זורם באיטיות ולבסוף הנהר נשפך לאוקיינוס הענק של הריכוז, הסמהאדי. כרגע אנחנו נמצאים במצב של מפל המים הגועש, זה בסדר, אין מה לדאוג, חשוב שלא להחשיב את המחשבות כאויב – לא לנסות לאלץ את התודעה להיות נטולת מחשבות. מחשבות הן טבעיות. טבע התודעה הוא לשחק עם המחשבות. המחשבות אינן הבעיה, הבעיה היא שאנחנו נסחפים עם המחשבות, מייצרים עוד ועוד, מרחיבים ומעמיקים בהן. אנחנו לגמרי הולכים לאיבוד בתוכן. בהתחלה אנחנו מנסים להיות יציבים כמו סלע באמצע נהר סוער. המים תוקפים את הסלע מכל הצדדים ואנחנו, כמו הסלע, פשוט יושבים שם. לא מנסים לעצור את המים אבל גם לא נסחפים איתם. לא חשוב כמה חזק הזרם, התודעה לא זזה, כמו סלע. זה כל-כך פשוט וכל-כך קשה לעשות. בהתחלה פשוט להתעלם מהמחשבות, יותר מאוחר מתחילים להתבונן בהן.

2. הנטייה שלנו להירדם – זו נובעת מכך שכאשר התודעה מתחילה להירגע, והמודעות שלנו עדיין לא התפתחה, אז אנחנו שולחים למוח שלנו מסר שזה הזמן לישון. המכשול של הסחת הדעת הוא קל לעומת המכשול של ההירדמות, מכיוון שאת הסחת הדעת אנחנו מזהים ואילו את ההירדמות אנחנו לא, במקום לזהות זאת כהפרעה ומכשול אנחנו עלולים לטעות ולחשוב שאנחנו מצויים במדיטציה עמוקה. זה נקרא "תודעה שוקעת". המחשבות מתמעטות, אנחנו נרגעים, נעשים שלווים, נדמה לנו שאנחנו במדיטציה עמוקה. במצב כזה עלינו לנסות להתעורר.

הסיבה שחשוב מאוד שיהיה לנו מורה (rout guru) היא שקשה לנו להבחין בעצמנו בין המצבים השונים במדיטציה. ההבחנה בין המצב שבו המודעות המרכזית נשארת מאוד מאוד צלולה, ערנית, אך באותו זמן אנחנו לחלוטין בלתי ממוקדים לבין המצב הרצוי והנכון שבו המודעות הולכת ומתבהרת, הולכת ומתחדדת, שבו המחשבות שוקעות ואולי אף נעלמות לגמרי,  זו הבחנה שקשה לנו לעשות לבד. מורה מיומן ואמיתי יוכל להבחין בין המצבים כאשר התלמיד מסביר לו את החוויות של במדיטציה. הוא יוכל לדעת מהדיווח של התלמיד אם הוא בכיוון הנכון או לא. אם מרגישים שלווים ומאוד מודעים וערנים, זה סימן טוב, אם מרגישים שלווים אך כבדים ומנומנמים – זה לא סימן טוב ונראה שהתרגול תקוע. כדי להוריד תודעה סוערת – הדרך המסורתית להתמודד עם הסחות וחשיבה מואצת היא לדמיין נקודה שחורה על הכרית שלפניכם, בין הרגליים שלכם. הנקודה השחורה מושכת את האנרגיה של התודעה שלכם למטה ומרגיעה אותה. כך אפשר להוריד קצת את התודעה. למצבים אלה מומלץ אוכל כבד, סביבה חמה, תרגול פיזי. כדי להעלות את עצמנו ממקום של "תודעה שוקעת" – מדמיינים נקודה לבנה או זהובה לפנינו, בין הרגליים, זה מרים את התודעה ומבהיר. מומלץ לנוח מספיק, לאכול אוכל קל ולתרגל במקום קריר.

עלינו לשמור שהתודעה לא תשקע – לשבת זקוף, עיניים פקוחות, לא לתת לתודעה להירדם. להיכנס למצב של חלימה זה עלול להרגיש נעים אבל זה מסוכן ולא מומלץ. יש שתי איכויות שיכולות לעזור לנו, אם נשתמש בהן כנוגדנים למצבי מדיטציה שגויים: 1. תשומת הלב או מודעות –  mindfulness – dran pa.או   shes bzhinאו בסנסקריט smriti ובפאלי sati. 2. "כל השמירה" – ששין – ה"מרגל" שבוחן את התודעה מבלי שיבחינו בו.

נהוג להשוות את התודעה למיתר בכלי נגינה אם הוא רפוי מדי הוא יזייף, אם הוא מתוח מדי הוא לא יפיק צליל נעים או שהוא ייקרע. לכן צריך לשמור את המיתר (ואת התודעה) בדיוק במידת המתח הנכונה. וצריך לדעת איך לתקן את המתיחה כאשר יש בעיה.

בתרגול המאהמודרה אין משהו שצריך לעשות אך התודעה תמיד מחפשת משהו לעשות. התודעה לא יודעת איך לא לעשות כלום. לכן התרגול הוא כל הזמן להרפות מהאחיזה של התודעה הרגילה.

שימחו על ההזדמנות להיות במחיצת התודעה שלכם, אין הרבה הזדמנויות לעשות זאת במהלך החיים הרגילים. לא חשוב שהחדר מלא אנשים, כל אחד מאתנו נמצא לבד עם התודעה שלו. זו הזדמנות מיוחדת לא לעשות שום דבר מיוחד, רק לשבת שם ולדעת שאנחנו יושבים. כל מה שעולה בתודעה לקבל ולתת לו ללכת. לא לשפוט, לא להעיר הערות ולא להיסחף. אין שום דבר אחר לעשות חוץ מלהיות רגועים וממוקדים.

שיעור בוקר  12.10.06 בטקסט "שבחי המאהמודרה" נאמר שכפות הרגליים של מדיטציית המאהמודרה זה וויתור – renunciation. הוויתור נובע מתוך ההבנה העמוקה שיש בעיה ("אם לא נדע שאנחנו חולים לא נלך לבקש תרופה). זה מה שדוחף אותנו לצעוד בדרך. ארבע המחשבות לפיתוח renunciation (נחישות להשתחרר מסמסרה): 1. יקרות הערך של החיים בגוף אנושי – dal byor. (זה אומר לפתח תרגול של איסוף הרבה חסד שזה התנאי למוכנות לתרגול). 2. ארעיות ומוות – הכול משתנה בכל רגע ורגע. שום דבר לא נשאר קבוע ויציב. הכול נע כל הזמן, אי-אפשר לאחוז בכלום, שום דבר לא בטוח, המוות עלול להגיע בכל רגע ועלינו להתכונן. עלינו להבין שעכשיו – הרגע הנוכחי – זה כל מה שיש לנו, לכן אסור לבזבז זמן, לא לדחות כלום, לא לצפות לכך שמתי שהוא התרגול יהיה אפשרי. לעשות את התרגול עכשיו. להתכונן למוות ולעשות תרגול תודעה שמכין לקראתו. הבעיה שלנו שאנחנו מאוד עצלנים, קשה לנו לשנות הרגלים, במיוחד את ההרגלים הגרועים. ההגייה והתעמקות בארעיות ובאי הוודאות של רגע המוות אמורה לעזור לנו להתגבר על עצלנותנו.. 3. קארמה ותוצאותיה. קארמה היא מעבר למחשבות, לחשיבה. אנחנו לא יכולים לתפוס את הרמות המעודנות שלה. אך באותן רמות מעודנות, כל הדברים מחוברים וקשורים אחד בשני. תנאים וסיבות – זה הכול. אם עושים טוב, זורעים טוב, אם עושים רע, זורעים רע. חשובה מאוד המוטיבציה והכוונה בכל פעולה. הבודהא אמר שקארמה זו הכוונה שבפעולה. 4. הטבע הכללי הבלתי מספק של הסמסרה. ("כמו גלים באוקיאנוס שהם פעם גבוהים ופעם נמוכים, פעם גאות ופעם שפל, לכן בכדי לנוע באוקיאנוס צריך סירה חזקה ויציבה). איפה שלא נימצא, תמיד נפגוש בעיות. מכיוון שהתודעה הסמסרית שלנו הולכת איתנו לכל מקום. מכיוון שאנחנו לא מבינים שהכול נובע מהתודעה שלנו אנחנו מאשימים אחרים בצרותינו במקום להתאמץ להשיג את החוויה הנקייה של טבע התודעה הראשוני שלנו, שזה המקום הבטוח ביותר בשבילנו. ההבדל בין סמסרה לנירוונה אינו בין עולם של גן-עדן לעולם של גיהינום. שניהם נמצאים בתודעתנו. הוויתור הוא על ראיית העולם הסמסרית. הוויתור אין פירושו וויתור על דברים חומריים, ארציים, אלא על התודעה הסמסרית שלנו. איכות התודעה הסמסרית שלנו הולכת איתנו לכל מקום – גם אם נפרוש פיזית מהעולם החומרי עדיין נצטרך להתמודד עם התודעה שלנו. (כאשר אנחנו מדברים על סמסרה אנחנו חושבים על משהו שם בחוץ, אבל למעשה סמסרה, הסיבוב האינסופי של מעגל החיים והמוות, הוא כולו בתוך התודעה שלנו. גם סמסרה, גם נירוונה, הן בתודעה שלנו.  לאן שנלך התודעה שלנו הולכת איתנו, לכן סמסרה הולכת איתנו לכל מקום. גם אם נלך למקום נפלא, אך התודעה שלנו אינה נפלאה, גם המקום כבר לא יהיה כה נפלא עבורנו. אנחנו לוקחים איתנו את התודעה העצובה, הכועסת, המקנאה, המדוכאת, השמחה. אנחנו לא יכולים לברוח מהתודעה שלנו. אבל אם נצליח לאלף את התודעה שלנו, אז גם אם נהיה במצבים חיצוניים קשים, נוכל להיות מאושרים בפנים. חשוב שנבין שלא מדובר בשינוי הנסיבות החיצוניות אלא בשינוי הנסיבות הפנימיות, כי הסיבה לסבל שלנו היא תמיד פנימית, אף פעם לא חיצונית. הבעיה היא לא התנאים החיצוניים אלא הדרך בה אנחנו מתמודדים איתם. אמנם הכול בתודעה, אך בטבע האמיתי של התודעה בעצם אין שום בעיות. זהו המקום היחיד בסמסרה שבו אין שום בעיות. זהו המפלט והמקלט האמיתי שלנו. תרגול מדיטציית המאה מודרה דורש מאתנו להתאמץ בדיוק בשביל להשיג חוויה ישירה של טבע התודעה, כי זהו המקום היחיד שבו נוכל למצוא בטחון. טבע התודעה אינו מקום של פנטזיות אלא שזה משהו מאוד פשוט. זאת המודעות הבסיסית מאחורי כל החושים שלנו, לפני שהתודעה מתחילה לסווג, לנתח, לשפוט, להביע דעה. זהו הרגע הנקי שלפני. הוא תמיד איתנו, זה לא משהו שאנחנו צריכים לפתח, זה לא משהו שאנחנו צריכים להשיג. כבר יש לנו אותו, הוא תמיד שם. אנחנו צריכים פשוט לסלק את כל השאר כדי שנוכל לראות אותו, כיוון שזה החלק הכי בסיסי של הטבע שלנו. ארבע המחשבות הנ"ל מכוונות להמריץ אותנו לעשות את המאמץ לנסות לחזור לטבע המקורי שלנו, ולגרום לתודעה שלנו להפסיק להיות כל-כך מרותקת לסמסרה, כל-כך מכורה לחושים. כל עוד אנחנו מרותקים לסמסרה כל הזמן נהיה מוסחים ולעולם לא נמצא את הזמן או יכולת המאמץ לשחרר את הקשר הזה לסמסרה ולהתחיל לחפש את הטבע הנקי של התודעה. מכיוון שזה דורש מסירות ומאמץ עלינו להמריץ את עצמנו, אנחנו צריכים להבין למה זה הדבר הכי חשוב בשבילנו לעשות בחיים האלה. מאוד מהר אנחנו מוותרים ומתייאשים ונראה לנו שהתרגול הזה קשה מדי. הסמסרה עדיין מרתקת אותנו ומושכת אותנו ולכן רק חלק קטן מהחיים היומיומיים שלנו מוקדשים לאימון של התודעה שלנו. רוב חיי היומיום שלנו מוקדשים להסחות הבלתי פוסקות. הקושי להתאמץ ולהתמיד נובע מכך שבתוך תוכנו, עמוק בליבנו, אנחנו לא רוצים לוותר על הסמסרה המרתקת אותנו כל-כך. פיתוח וויתור מונע מההבנה שכל עוד נהיה מרותקים לסמסרה לא נשקיע מספיק מאמץ בשינוי התודעה שלנו. עלינו להזכיר לעצמנו כל הזמן את מטרת התרגול – להגיע למצב שבו התודעה נקייה ממה שמונע בעדנו לחוות את הטבע האמיתי שלה – כאשר זה יקרה הסמסרה תהפוך לנירוונה. המנוחה בטבע האמיתי של התודעה זו המנוחה האמיתית – נירוונה – שחרור. אז חווים את כל הדברים כמו בפעם הראשונה – כפי שהם באמת ללא כל השלכה. הכול אז נראה רענן, חדש ומרתק. אחד הדברים שמאפיינים אנשים שמתקדמים בדרך זה שהם כל הזמן נראים שמחים ועולזים. שהם נהנים מכל רגע, לא חשוב מה קורה להם בחוץ. הם כל הזמן מצויים באושר ומקרינים זאת על כל סביבתם. התודעה שלהם אינה נאחזת בדברים, הכול אצלם זורם בקלילות ובשמחה. ההתרחקות מהסמסרה איננו תהליך שלילי אלא תהליך חיובי ביותר. מתרחקים מסמרה כדי להגיע לנירוונה – מתרחקים מסבל כדי להשיג עונג.

שיעור אחה"צ  12.10.06 אפשר להיעזר בחושים במדיטציה. אפשר להשתמש בקול כעוגן למדיטציה. כאשר שומעים קול צריך לנסות לראות אותו ללא כל הרעש שבתודעה שלנו. ברגע הראשון של החוויה ישנה התנסות נקייה ואז מיידית מתחילים בהמשגה, לכן אנחנו בעצם חווים כל הזמן את ההמשגות והפירושים שלנו לתופעות ולחוויות. הבעיה היא שעם ההמשגה מופיעה מיד משיכה או דחייה. כל דבר שמופיע מיד אנחנו ממשיגים אותו כרצוי או כלא רצוי, זה קורה לנו באופן ספונטאני, מבלי שנהיה מודעים כלל לתהליך. הסיבה שהחיים נראים לנו קשים היא שאנחנו מסבכים אותם כל הזמן. אם חיינו מסובכים וקשים זה בגלל שהתודעה שלנו מסובכת וקשה. התרגול שלנו מיועד להביא אותנו למצב שבו הכול זורם – בתודעה כמו בחיים. אז הדברים נעשים הרבה יותר קלים.

• התמסרות – DIVOTION – זוהי אבן דרך בתרגול הבודהיסטי ולכן  היא גם חלק בלתי נפרד מתרגול המאה-מודרה. החשיבות של ההתמסרות היא האופן שבו אנחנו פותחים את ליבנו לברכה של השושלת. התמסרות פותחת את הלב, מרחיבה אותו, התודעה נמצאת אז ברמה אחרת לגמרי. למערביים בעצם אין למי להתמסר ולכן קשה להם לתרגל התמסרות. הטיבטים מאוד סקפטיים והם בודקים היטב לפני שהם מתמסרים לאיזה שהוא מורה. הם אומרים שעלינו לרגל אחרי המורה.

כאשר מצליחים להיות כל הזמן במצב המודעות הראשוני, החוויות הן תמיד חדשות, רעננות, אמיתיות, כמו חוויה ראשונית של ילד קטן, ראייה של הדברים כאילו רואים אותם בפעם הראשונה.בדרך כלל אנחנו רואים האכל דרך ההמצאות שלנו, לא רואים את הדברים כמו שהם. אם יש לנו תודעה מדוכאת אנחנו רואים הכול שחור, אם יש לנו תודעה שמחה הכול נראה לנו טוב.

Marrow
Covetusness חמדני
Slander  הוצאת דיבה, השמצה, הכפשה
Fertilize    דישן, היפרה
Nucleus   גרעין

********************************************************************
מתוך הספר: The Bliss of Inner Fire

"Each day I will expand the loving kindness I already have. When I wake up each morning, I will open my wisdom-eye and see more and more deeply into the inner universal reality. I will try to be as mindful as possible; I will take responsibility for my life and dedicate it to others by growing strong in loving kindness and wisdom. I will serve others as much as possible." Make the determination that this will be your way of life.

(46) Lama Tsongkhapa emphasizes the preliminaries are very powerful and that our practice will not be stable unless we do them. He says that if we don't cut the ego-games of this life, we cannot have stable Dharma practice. If we don't have devotion that goes beyond our mouth, taking refuge is meaningless. If we don't comprehend karma' taking protecting vows is a joke. If we haven't developed renunciation, seeking liberation is useless. If we do't have loving kindness, calling ourselves Mahayanists is empty talk. And if we don't have the strong will to practice the six perfections of a bodhisattva, our bodhisattva ordination is also a joke….

Dedication: "May I and all mother sentient beings develop perfect renunciation, perfect loving kindness and Bodhicitta, and perfect wisdom of emptiness, and thereby be qualified to practice inner fire meditation and attain mahasiddha realizations, just as Naropa and Je Tsongkhapa did."

emptiness "at the end of an initiation' you should feel that you have become enlightened' and you should make the determination: "from now on I will not project the hallucinations and concrete conceptions of my self-pity mind' the source of misery. Instead' I will identify with my divine wisdom-energy, the source of pleasure, and offer this to all living beings."

"Evolutionary stage involves the practice of a daily sadhana; the sadhana begins with taking refuge and generating a bodhicitta motivation to achieve enlightenment in order to benefit others. This is followed by the practice of guru yoga, the root of the entire tantric path. After this, just before meditating on the three kayas, we recite the mantra. Om svabhavasuddhah sarvadharmah svabhavasuddho 'ham and meditate on its profound meaning. Basically, this mantra states that nature of everything that exists is pure, that all existent phenomena, including us, are nondual in character. It is referring to the non-self-existence, the noninherent existence, or the emptiness of everything that exists. This is absolute reality. Conventional reality is like dream, a magician's trick, a projection, or a mirage. Thinking in this way as we recite the emptiness mantra dissolves our concrete concepts. Our normal dualistic mind constantly distorts reality. We either add extra qualities to reality or we underestimate it. We project impurity upon the pure. We believe we are fundamentally impure. Our self-pity mind thinks: "how can I be pure?".  We must rid ourselves of this idea, which is the cause of all our diseases of body and mind. The point is that the fundamental nature of our mind is pure and spacelike. Ego-mind tries to project something impure on top of this, but it is impossible to add to something that is space like in nature. Such impure projections are momentary, like clouds in the sky. Even though the sky allows the coming and going of the clouds, they are not a permanent characteristic of the sky. A similar relationship exists between the fundamental character of our mind and our dualistic mind. The nonduality nature of our mind has always been pure, is pure now, and will always be pure. What we call "impurities" are the superficial clouds of ego that come and go. We have to recognize that they are transitory and that they can be removed. They are simply energy. Their relative, negative, confused, fantasy nature is not our fundamental nature. Realizing this cuts off the self-pity ego. The whole point of doing meditation is to discover this fundamental principle of totality. The pure, penetrative awareness cuts through relative obstacles and touches the deepest nature of human existence. At that moment of experience there is no conceptual labeling by the dualistic mind; at that moment, there is no Buddha or God, no subject or object, no heaven or hell. עמ' 69-70 Lama Thubten Yeshe

Heruka Chakrasamvara initiation

The Diamond Rosary Tantra – an ancient tantric text.

Absorption    ספיגה, קליטה, היבלעות

ספרייה ולימוד

ספרים בהוצאת ידידי הדהרמה

"להגיע להארה"

כבוד הדלאי לאמהּ ה-14  

"להגיע להארה" הוא ספר חשוב ומהותי בו פורש בפנינו הדלאי לאמה, בדרך בהירה ומעשית, את שלבי התרגול הרוחני בדרך להשגת מצב ההארה שלמה, מצב תודעה שהוא הרמה הגבוהה ביותר של ההתפתחות הרוחנית. למידע נוסף ורכישה