גן גיאטסו – שורש החכמה – פרק 24 – שיעור רביעי

גן גיאטסו – שורש החכמה – פרק 24 – שיעור רביעי
יום שישי 01 יוני 2007

הנושא שעליו אנחנו מדברים הוא המציאות המוחלטת על פי המסורת הרוחנית הבודהיסטית. המציאות הזו, שאנחנו קוראים לה ריקות, היא לא משהו שמישהו המציא בשלב מסוים, וגם לא משהו שמתקיים בשלב מסוים ומפסיק להתקיים אחר כך. זה גם לא משהו שהתחיל להתקיים רק כשהבודהה לימד אותו, ו הפסיק להתקיים כשהוא חלף לנירוואנה. הריקות הזאת היא המציאות המוחלטת של כל התופעות, בין אם הבודהה מלמד אותה ובין אם לא. כל מה שהוא עשה זה להצביע עבורנו על קיומה של המציאות המוחלטת הזו. הוא לא עשה שום דבר יותר מזה. לפני זמנו של הבודהה היו אסכולות לא בודהיסטיות רבות אשר לימדו כולן כי המציאות המוחלטת של כל הדברים היא שהם קיימים בפני עצמם, מהכוח של עצמם וכו'. כאשר הבודהה הניע את גלגל הדהרמה, בהנעה הראשונה הוא לימד (ע"פ הפרסנגיקה) את הריקות בקצרה מאד, ולא בהרחבה. אחר כך, כאשר הוא לימד את גלגל הדהרמה השני על פסגת הנשרים (vultures peak), הוא לימד את הריקות בצורה מורחבת מאד. הוא לימד אותה בעיקר עבור תלמידים מהמוביל הגדול, המהאיאנה. את הגלגל הראשון הוא לימד בעיקר עבור תלמידי המוביל הקטן, ההיניאנה. באופן כללי, הבודהה לא לימד כמו שהדלאי לאמה למשל מלמד היום. הבודהה לימד תמיד כתשובה לשאלות של תלמידים. כאשר תלמיד שאל משהו, הוא לימד עבורו סוטרה מסוימת. בהנעת הגלגל השנייה הוא לימד את שלוש הסוטרות של שלמות החכמה: המורחבת, הבינונית והמתומצתת. נגארג'ונה מבסס את הטקסט שלו, שורש החכמה, על הנעת גלגל הדהרמה השנייה.

לאחר שהבודהה חלף לנירוואנה, הטקסטים שהסבירו את המהאיאנה התנוונו ונעלמו, וכך גם הטקסטים שהסבירו את האסכולות השונות של המהאיאנה. יכול להיות שהם היו קיימים, אך לא היו אנשים שהיה ביכולתם להסביר את האסכולות האלו. 400 שנה לאחר שהבודהה חלף לנירוואנה נולד נגארג'ונה. הוא הסתמך ישירות על מנג'ושרי, קיבל את הטקסטים מעולם הנאגות, ובהסתמך עליהם כתב את ששת הטקסטים וביניהם את שורש החכמה. שורש של מה? השורש, או הבסיס של חמשת הטקסטים האחרים שהוא כתב. מה הוא מסביר בטקסט? את המציאות בה הדברים קיימים, תוך העדר קיום בלתי תלוי באחר. הוא מלמד שכל הדברים קיימים במציאות של התהוות תלויה. לזו יש מספר סוגים. יש את ההתהוות התלויה של תלות בייחוס, יש את התלות בגורמים ותנאים, ואת התלות בחלקים וכו'. כל אלו מוסברים בטקסט. כמו שאמרנו, הוא אינו דן ישירות בשאלה האם הדברים קיימים מעצם טבעם או לא, האם הם קיימם מעצם מהותם וכו'.

בחייו של הבודהה האסכולות הנמוכות יותר לא התפלמסו עם האסכולות הגבוהות. זה החל רק מאוחר יותר, אולי בתקופתו של נגארג'ונה. כפי שראינו אתמול האסכולות הנמוכות טוענות שאם הדברים אינם קיימים מעצם מהותם, לא ניתן להבחין בין אדם שקיים במציאות לאדם שקיים בחלום. בין חבל שנראה כנחש לנחש אמיתי וכו'. לטענות הנגד האלו, שהועלו בזמנו של נגארג'ונה ניתנות התשובות בטקסט הזה. חשוב להבין שטענות הנגד מתבססות על המציאות כפי שהיא מופיעה לנו. התופעות מופיעות לנו כאילו הן קיימות מצד עצמן. כאשר אנחנו נאחזים בכך נוצרים הרגשות העוכרים, ומתעוררות כל הבעיות. בשלב הראשון אנחנו מנסים להפסיק את האחיזה, ההיקשרות להופעה. לא את ההופעה עצמה. להפסיק את האחיזה בהופעה כאילו היא אמיתית. אם נפסיק את האחיזה הזאת, הרגשות העוכרים לא ייווצרו. לשם כך צריך לחזור ולחשוב על הנושא הזה. גם בסוטרה של לב החכמה נאמר שההתהוות התלויה היא במהות של הריקות, והריקות היא במהות של ההתהוות התלויה. זו נקודה חשובה מאד שתוסבר מאוחר יותר.

כפי שהסברנו אתמול, טענת הנגד מועלית על ידי אסכולות בודהיסטיות, וגם המשיב על הטענות הוא בודהיסט, מהאסכולה העליונה. טענת הנגד היא שאם משהו אינו קיים מעצם מהותו הוא לא קיים כלל, ואם זה המצב הרי שלכל התופעות האלו אין היווצרות שהיה והתפוגגות. לכן גם אמת הסבל לא קיימת, אמת המקור לא קיימת, וכך אמת ההיפסקות ואמת הדרך. אם ארבע האמיתות לא קיימות לא ניתן להבין אותן, לממש אותן ולמדוט עליהן, ולכן הפירות שלהן לא קיימים, ואין את אלו המשיגים את התוצאות ואלו המתקרבים לתוצאות. אם שמונת אלו לא קיימים, הסנגהה לא קיימת, ואם הסנגהה לא קיימת גם הדהרמה בתודעה של הסנגהה לא קיימת, ומסיבות שונות שהסברנו אתמול גם הבודהה לא קיים. הכי חשוב זה שגם הפעולות החיוביות והשליליות אינן קיימות.

לכן טענת הנגד היא שאם כל הדברים האלו אינם קיימים מעצם מהותם, הרי שהם אינם קיימים כלל.

הדרך להבין את ההתדיינות הזאת היא להבין ראשית מהו מושא ההפרכה של הריקות. מהו קיום מעצם טבעו, מהו קיום מעצם מהותו. להבין זאת היטב, ואז להיעזר בהנמקות לוגיות להוכיח שזה משהו שלא יכול להיות קיים. בצורה כזאת נפריך את הקיום של מושא ההפרכה, וכאשר נבין את אי קיומו, יעלה בנו פחד גדול. הסיבה לפחד היא שעד עכשיו אחזנו באני הקיים בצורה מוסכמת ובאני הקיים בפני עצמו, בצורה מעורבבת. לא הבחנו ביניהם. עכשיו כאשר אנחנו שוללים את האני הקיים בפני עצמו, נדמה לנו שאנחנו שוללים גם את האני הקיים כמיוחס בלבד, ונדמה לנו שהמסקנה היא שאנחנו לא קיימים כלל. זאת משום שלא למדנו להבחין בין העצמי הקיים בפני עצמו לעצמי המיוחס בלבד. בדיוק באותו אופן טוענות האסכולות הנמוכות שמה שאין לו קיום מעצם מהותו לא קיים כלל. כיוון שהן לא מבחינות בין שני סוגי הקיום האלו, כאשר שוללים קיום אחד, הן טוענות שזה גורם לשלילת הקיום השני, ובעצם לשלילת הקיום בכלל.

7. כתגובה לכך מכיוון שאינך מבין

את מטרת הריקות, את הריקות,

ואת טבע הריקות,

לכן [אתה] נפגע [לוגית] כך.

מה שהם אומרים זה שאותם אנשים המעלים את טענות הנגד האלו עושים זאת מתוך אי הבנה של מטרת הריקות, טבע הריקות ומשמעותה. מכיוון שהם מעלים את הטענות בצורה כזאת, הם יוצרים לעצמם את הבעייתיות והקושי הלוגי.

מה הכוונה שהם אינם מבינים את טבע הריקות? הריקות אינה שוללת כליל את הקיום של אותה תופעה. כאשר אנחנו אומרים שהתופעה ריקה, הכוונה היא שהיא ריקה מקיום מעצם מהותו, מעצם טבעו. למה הכוונה בקיום מעצם טבעו? הכוונה לצורת קיום שאינה תלויה בגורמים ותנאים, אינה תלויה בחלקים, קיום לחלוטין מכוח עצמו ללא כל תלות בגורמים אחרים. כדי להבין את הריקות הזאת צריך לקלף לאט לאט את כל הקליפות, עד מגיעים לצורה בה הדברים באמת קיימים, כמשהו שקיים אך ורק כמיוחס על ידי תודעה מושגית. מכוח תיוג בלבד. זה האופן בו תופעות קיימות.

מנקודת המבט של הפרסנגיקה מדהיאמיקה לא ניתן שמשהו יהיה גם קיים מעצם מהותו וגם בהתהוות מותנית. יש סתירה מלאה בין שתי התופעות האלוץ אם משהו מתהווה בתלות, הוא בהכרח מתסתמך על משהו אחר. אם משהו קיים מעצם מהותו, הוא בהכרח אינו מסתמך על משהו אחר. לכן משהו לא יכול להיות שניהם, על פי הפרסנגיקה.

כולם רואים את גן גיאטסו לה, כל האסכולות יגידו שהוא קיים, אבל האסכולות הלא בודהיסטיות יגידו שגן גיאטסו קיים כמשהו ששונה בטבעו מהמצרפים. הוא קיים באופן עצמאי, חסר חלקים וקבוע. כך הם מקבלים אותו. החסר חלקים הזה והקבוע זה משהו מאד גס, אבל אם נתמקד בעניין של העצמאי, הרי שמושא השלילה של העצמאי הוא עדין מאד ודומה למושא השלילה של הפרסנגיקה. אבל התוספת של הקבוע וחסר חלקים הופכת את זה לגס.

אם נשאל את האסכולות הנמוכות איך גן גיאטסו קיים, הם יגידו שהוא קיים בטבע אחד עם המצרפים, אך הם יגידו שהוא קיים על גבי המצרפים. יש לו קיום אוטונומי על גבי המצרפים. הם יאמרו שמקבץ ארבעת או חמשת המצרפים זה גן גיאטסו. זו אולי השקפה אף יותר גסה מזו של הלא בודהיסטים.

אם נשאל את הסאוטריקה, הם יאמרו שרצף התודעה הוא גן גיאטסו. התודעה בלבד יאמרו שהוא התודעה הבסיס לכל, והסווטנטריקה יאמרו שזו תודעת ההמחשה. לכן כל האסכולות הבודהיסטיות מתחת לפרסנגיקה יגידו שאם מחפשים אותו ניתן למצוא את גן גיאטסו. הפרסנגיקה יגידו שגן גיאטסו אינו קיים על גבי המצרפים, משום שלו היה קיים כך, ככל שהיינו מנתחים ומחפשים אותו יותר ויותר, הוא היה צריך להתבהר לנו עוד ועוד. אבל זה לא קורה. ככל שאנחנו מחפשים יותר הוא נעלם לנו יותר, ואיננו מוצאים אותו. לכן הוא לא קיים על גבי המצרפים. זה לא אומר שהוא אינו קיים!

כל האסכולות מתחת לפרסנגיקה מקבלות קיום מעצם מהותו, מכיוון שהן טוענות שניתן למצוא את הדבר אם מחפשים אותו. אבל הפרסנגיקה טוענת שכל התופעות האלו תלויות בתודעה המושגית המייחסת אותם, תלויות במוסכמה שמייחסת. לכן כל התופעות לא קיימות כפי שהן מופיעות לנו, הן אינן קיימות מעצם מהותן. כמו השתקפות של הירח במים. הוא נראה כאילו הוא הירח, אבל זה לא באמת הירח.

לכן אופן הקיום של התופעות הוא כמו השתקפות המופיעה מתוך הריקות של הקיום מעצם טבעו. לקיום הזה אין שום דבר מעבר לייחוס על ידי תודעה מושגית.

כפי שאמרנו גם האסכולות הלא בודהיסטיות וגם הבודהיסטיות למעט הפרסנגיקה מקבלות קיום מעצן מהותו. אבל עבור האסכולות הלא בודהיסטיות אין כאן בעיה לוגית קשה, שכן הן ממילא אינן מקבלות שהתופעות מתהוות בתלות, ולכן אין כאן סתירה. אבל כל האסכולות הבודהיסטיות כל מקבלות שכל התופעות מתהוות בתלות, ואז נוצרת סתירה לוגית.

הפרסנגיקה (מילולית "מסקנה") אומרים שהדברים לא יכולים להיות קיימים מעצם מהותם, בדיוק בגלל שהם מתהווים בתלות. משהו הקיים מעצם מהותו לא יכול להתהוות, להיפסק, להשתנות. משהו שקיים מעצם מהותו חייב להישאר בדיוק כפי שהוא. לכן אם אתם אומרים שהדברים קיימים מעצם מהותם, נגזר מזה שהם לא מתהווים בתלות.

מהו טבע הריקות שטועני טענות הנגד לא מבינים? למשל מישהו שיש לו ירוד (קטרקט) הוא רואה שיערות זולגות. כאשר הוא מחלים מהמחלה, לא רק שהוא לא רואה שיערות זולגות, גם ההופעה שלהן לא מופיעה לו. כאשר מישהו רואה את המציאות באופן ישיר, אפילו ההופעה של קיום אמיתי אינה מופיעה לעיניו. אם, לדוגמא, אנחנו מסתכלים על גן גיאטסו, הוא נראה לנו כאילו הוא קיים מעצם מהותו, אמיתי. אבל אם ננתח זאת נבין שהוא לא קיים כפי שהוא מופיע לנו, הקיום האמיתי ילך וייעלם, ונבין שהוא ריק מקיום אמיתי. בשלב הראשון נפתח הבנה מושגית בלבד של הקיום שלו. לתודעה המושגית הזאת עדיין יש הופעה של קיום אמיתי. גם הדימוי המנטאלי מופיע לה, וגם ההופעה של הקיום האמיתי. אבל כאשר ממשיכים לנתח ולתרגל, התודעה הזו שמבינה את הריקות לא תהיה לה שום הופעה של הקיום האמיתי, אפילו לא הופעה של הכד עצמו. היא רואה רק את הריקות עצמה. לתודעה כזאת אין שום הופעה של תופעות מוסכמות.

כך הם מסבירים את טבע הריקות. בנוסף נאמר גם אתם לא מבינים את מטרת הצגת הריקות. מהי המטרה? המטרה היא לסלק סבל. הסבל הוא משהו שנוצר מגורם. כדי לסלקו צריך לעקור את הגורמים, שהם הרגשות העוכרים. שורש הרגשות העוכרים הוא האחיזה בדברים הקיימים מעצם טבעם. לכן הבנת העדר הקיום מעצם טבעו נועדה להפסקת הסבל. כל סוגי סבל שאנחנו חווים נובעים מהאחיזה הזאת, והאחיזה הזאת מופסקת רק על ידי הבנת הריקות. בגלל שאינכם מבינים את המטרה הזאת, ובגלל אחיזתכם בעמדה שלו התופעות לא היו קיימות מעצם מהותן הרי שהן בהכרח לא קיימות, מכאן שאינכם מבינים את המטרה של הצגת הריקות. משמעות הריקות היא העדר קיום דבר שאינו תלוי בסיבות ותנאים. טבע הריקות הוא טבע של מה שכשרואים אותו ישירות אין כל הופעה של תופעות מוסכמות. מכיוון שאינכם מבינים את המטרה, המשמעות והטבע, כאשר אתם מעלים את הטענות האלו אתם סותרים את עצמכם.

עולה השאלה, מיהו זה הטוען את טענות הנגד מתוך אי הבנה של מטרת הריקות משמעותה וטבע כפי שהם מוסברים על ידי אנשי דרך האמצע? הוא פולמוסן מהאסכולות הבודהיסטיות שאינו מבין את הבחנה בין האמת המוסכמת למוחלטת. לכן מובא כאן בית השיר הבא:

8. לימוד הדהרמה על ידי הבודהות

מסתמך לחלוטין על שתי האמיתות,

אמת המוסכמה העולמית

ואמת המושא המוחלט

מהן שתי האמיתות, המוסכמת והמוחלטת? האסכולות הנמוכות מסבירות את שתי האמיתות על בסיס נושאים נפרדים אחד מהשני, אך זו לא הדרך הנכונה להבין אותן. צריך להבין אותן על בסיס אחד, כפי שמסבירה הפרסנגיקה. על אותו בסיס להבין מהי האמת המוסכמת ומהי שאמת המוחלטת. למה הכוונה במילים "אמת מוסכמת"? הכוונה היא למציאות קצרת הטווח של התופעה, המציאות השקרית המופיעה לנו. לעומת זאת, האמת המוחלטת של התופעה היא אמת. היא אינה שקרית, היא ארוכת טווח. למה הכוונה בשקרית או אמיתית? הכוונה היא שכאשר התופעה באמת קיימת באותו אופן שבו היא מופיעה לנו, נאמר שהיא אמת. אבל כאשר אין התאמה בין אופן ההופעה שלה לאופן שבו היא קיימת, נאמר שהיא שקרית. זה לא אומר שהיא אינה קיימת כלל, אלא שהיא אינה קיימת כפי שהיא מופיעה. היא אינה קיימת כמשהו שקיים מעצם טבעו, מעצם מהותו. התופעות קיימות כמשהו מיוחס בלבד, למרות שהן אינן מופיעות לנו כך. המציאות המוחלטת של התופעות, עבור תודעה הרואה את הריקות בצורה ישירה, הריקות קיימת בדיוק כפי שהיא מופיעה. לכן נאמר שזו תודעת אמת. היא לא אמיתית, קיימת באופן אמיתי, אבל היא אמת. היא אמת משום שאופן ההופעה שלה לתפיסה ישירה תואם את אופן הקיום שלה. לכן מי שאינו מסוגל להבחין בין שני אלה, מי שחושב שאם משהו אינו קיים מעצם מהותו הוא בהכרח לא קיים, הוא נופל לקיצוניות האי קיום, ואילו אם הוא חושב שאם משהו קיים הוא חייב להיות קיים מעצם מהותו, הוא נופל לקיצוניות הקיום, הנצחיות. מכיוון שאיננו מצליחים להבחין בין אופן ההופעה לאופן הקיום אנחנו נופלים לקיצונויות האלו. אם למשל הטבע הפנימי של אדם הוא מסוים, אבל הבעות הפנים והאופן שבו הוא מתבטא אינן תואמות את אופיו, הוא ירמה אותנו. אבל אם נבין שההבעות החיצוניות שלנו אינן תואמות לאופיו האמיתי הוא לא יוכל לרמות אותנו. כמו למשל בדוגמא של פיל וסוס אשליתיים, שקוסם יצר ממקל וחצץ. כאשר הוא יוצר אותם, בטבעם הם מקל וחצץ, אבל הם נראים כמו פיל וסוס. ילד קטן שלא מבין את ההבדל בין מה שמופיע למה שקיים יפחד מהפיל.

שאלה: האם באסכולת התודעה בלבד הכול נתפס כהתהוות תלויה, או שתודעת הבסיס לכל אינה נתפסת כהתהוות תלויה?

תשובה: יש צורות שונות של התהוות תלויה. יש התהוות התלויה בייחוס בתלות. על פי הפרסנגיקה זו התהוות תלויה הקיימת בכל התופעות. ההתהוות התלויה בגורם ותוצאה קיימת רק בתופעות הארעיות. את זאת מקבלים גם התודעה בלבד. לכן עבורם תודעת הבסיס לכל היא כן התהוות תלויה, שכן היא תלויה בסיבות ותנאים, אבל מצד שני הם טוענים שהיא קיימת מעצם מהותה. עבור מי שמזהה את אופן הקיום של משהו הקיים מעצם מהותו ימצא בכך סתירה. משהו לא יכול להיות גם קיים בתלות, וגם להיות קיים מעצם מהותו. זה יהיה כאילו נתקע לו קוץ ברגל, הסתירה זאת.

מהסיבה הזו כתב לאמה צונג קאפה את ההלל להתהוות התלויה. הוא כותב שם: אני משתחווה לבודהה שמכל אמירותיו האמירה על ההתהוות ביחס ובתלות היא הגבוהה מכל." עוד נאמר שם "עבור אלו שלא מבינים את אמירתך, הקיום ביחס או בתלות יהיה סימן סותר או סימן לא מבוסס. עבור האסכולות שלא בודהיסטיות זה יהיה סימן לא מבוסס. למשל "זהו נבט הקיים בתלות, ולכן הוא קיים מעצם מהותו".

עבור האסכולות הבודהיסטיות הנמוכות, זה יהיה סימן סותר.

שאלה: אם תודעה שרואה את הריקות באופן ישיר אין לה אפילו הופעה של האמת המוסכמת, מה המשמעות של המושג "אמת" כאן? על בסיס זה, מה המשמעות של דברים כגון דרך הבודהיסטווה, החמלה וכו'?

תשובה: הבודהה אמר, נזירים מלאים ומלומדים, כפי שאתם בודקים את הזהב, תבדקו את כל מה שאני אומר. מכיוון שהוא אמר את זה, אני אענה לך על השאלה, אבל אם הוא לא היה אומר את זה הייתי מבקש ממך לא לשאול שאלות כאלו.

משמעות המילה אמת במונח "אמת מוסכמת": כאמור, האמת המוסכמת מופיעה גם לתודעה האוחזת בקיום אמיתי. המילה "מוסכמת" משמעותה "מסתירת כל" (בטיבטית). היא מסתירה את הככות של התופעות, את הקיום האמיתי שלהן. עבור תודעת הבערות, כאשר התופעות המוסכמות מופיעות לה, היא אוחזת בהן כפי שהן מופיעות לה, ולכן עבורן הן אמת.

אם כך, איך מתרגל הבודהיסטווה חמלה למשל? נאמר כי התרגול של כל ה"שיטה" (method) של הבודהיסטווה צריך להיעשות כשל מישהו המיומן באמצעים. כל תרגול שלו של השיטה יהיה מאוחד בתרגול של החכמה, ולהיפך. משמעות הדבר היא שתרגול השיטה מושפע מהכוח של החכמה ותרגול החכמה מושפע מכוח החמלה. עבור הבודהיסטווה המתרגל חמלה, כוח הבנת הריקות ישפיע על תרגול החמלה. לכן כאשר הוא מפתח חמלה לכל בעלי התודעה, למרות שהם יופיעו לעיניו כבעלי קיום אמיתי, הוא לא יאחז בהם ככאלו. הוא לא אוחז בעצמו כקיים בצורה אמיתית וכו'. לכן הכוח של החמלה הזאת גדול משל חמלה רגילה, ולרגשות העוכרים אין הזדמנות להיווצר בתודעה שלו, מכיוון שהוא אינו נאחז בקיום מעצם מהותו. לכן נאמר שהבודהיסטווה חייב לתרגל תוך שילוב של חכמה וחמלה. הבודהה הזהיר את הבודהיסטוות לא להישאר בהתעמקות מדיטטיבית יותר מעשרה ימים, למרות יכולתם לעשות זאת, מכיוון שעליהם לתרגל את השיטה. אם הם נשארים בהתעמקות מדיטטיבית הם לא יכולים לצבור חיוביות, לתרגל את השיטה. מצד שני הוא אסר עליהם גם לתרגל אך ורק את השיטה. עליהם לתרגל איחוד של שניהם.

לגבי האמת המוסכמת שוב, הבודהה אמר בסוטרת המפגש של האב והבן (כאשר הוא נפגש שוב עם אביו המלך בימבסארה, ולימד אותו) "הטטהאגטה רואה את המוסכם. המוחלט הוא מושא שאין לדעת אותו. כפרשנות על זה אומר שנטידווה: המוחלט הוא לא מושא ידיעה של התודעה. התודעה היא מוסכמת. על כך היו דיונים רבים של מלומדים טיבטיים, שאמרו שניתן להבין מכך שלא ניתן להבין את האמת המוחלטת. אבל לא זו הכוונה כאן. הכוונה היא שעבור תודעה המנתחת את הריקות בצורה ישירה,…

האמת המוסכמת היא אמת שקרית. היא מופיעה בצורה אחת, אבל אינה קימת באותו אופן, לאיזו תודעה היא כן מופיעה? לתודעה תקפה המנתחת את המוסכם. לא רק שהיא מופיעה לה, אלא שהאמת המוסכמת היא המושא שנמצא על ידי תודעה תקפה המנתחת את המוסכם. כך אנו מבססים אמת מוחלטת. אמת מוחלטת היא המושא הנמצא על ידי תודעה המנתחת את המוחלט. ההבחנה ביניהם נעשית על ידי אותה תודעה תקפה המנתחת את האמת המוחלטת, היא רואה את האמת המוחלטת, ואילו התודעה התקפה המנתחת את המציאות המוסכמת, היא רואה את המציאות המוסכמת.

הציטוט הזה משנטידווה מבוסס על אותה סוטרה של מפגש האב והבן. גם הציטטה המופיעה כאן בטקסט שורש החמלה: "אמת המוסכמה העולמית ואמת המושא המוחלט" גם היא מבוססת על אותה הסוטרה, המסבירה שהמוסכם הוא העדר הידיעה, או הבערות, מכיוון שהיא מכסה את הככות. לגבי תודעת הבערות האוחזת בקיום אמיתי, המציאות המוסכמת היא אמת. אמת מסתירת הכול. אמת מוחלטת, בטיבטית מוחלטת = מושא עילאי. תודעה המבינה את המציאות המוחלטת, המושא שלה הוא אמת מוחלטת.

לגבי סוטרת הלב. החומר הוא ריק, את זה קל יותר להבין, התופעות ריקות מעצם טבען. אבל למה הריקות היא חומר. הריקות היא התהוות תלויה. מתוך העדר הקיום של עצם טבעו כל התופעות של ההתהוות תלויה נוצרות. לכן נאמר שהריקות הזאת של העדר קיום מעצם טבעו החומר וכל התופעות נוצרים. כך האמת המוחלטת והאמת המוסכמת באות יד ביד. מתוך האחת השנייה נוצרת.

מה לגבי ה"ריקות אינה נבדלת מהחומר"?

החומר הוא הריקות, הריקות היא חומר, החומר לא שונה מהריקות והריקות לא שונה מהחומר. השלישי והרביעי הם מושא ההוכחה. טבע החומר וטבע הריקות הם אחד. והאחרון הוא טבע הריקות הוא טבע החומר. ההוכחה לכך הם שני המשפטים הראשונים. מכיוון שהריקות היא חומר והחומר הוא ריקות, לכן הטבע שלהם אינו שונה. שלושת הסוטרות של שלמות החכמה מסבירות בדיוק את המהות הזאת, על בסיס כל התופעות, החל מחומר ועד התודעה, ומסבירים זאת בהרחבה על גבי תופעות רבות ומגוונות.