- קורס: שורש חכמת דרך האמצע (נגארג'ונה)
- מורה: גֶשֶה גֶן גְיָאצוֹ
- תאריך: 28.09.2012
גן גיאטסו – שורש החכמה – פרק 24 – שיעור שלישי
גן גיאטסו – שורש החכמה – פרק 24 – שיעור שלישי
יום חמישי 31 מאי 2007
בבקר עברנו על טענת הנגד הראשונה על פיה אם כל התופעות, פנימיות וחיצוניות, כולן אינן קיימות מעצם מהותן, אם כולן אינן קיימות כפי שהן מופיעות לנו, גם אמת הסבל לא קיימת מעצם מהותה, ועל פי האסכולות הנמוכות אם היא לא קיימת מעצם מהותה, היא לא קיימת כלל. אם אמת הסבל לא קיימת מעצם מהותה, גם שאר האמיתות לא קיימות, ואם הן לא קיימות, גם הפעולות והפועלים לא קיימים, ידיעת אמת הסבל, נטישת הסיבות וכו'. אם הפעולות לא קיימות, אז התוצאות לא קיימות, ואלו שחווים אותם לא קיימים.
עכשיו טענת הנגד השנייה, שהמתקרבים והשוהים אינם סבירים
3. בגלל שאלה אינם קיימים
הפירות אף הם אינם קיימים
אם הפירות אינם קיימים, השוהים בפירות אינם קיימים
והמתקרבים אף הם אינם קיימים
מה הצורך בתרגול הדהרמה? הצורך בהשקעת מאמץ בתרגול הדהרמה הוא כדי לסלק את הסבל, על ידי סילוק הגורם לו, הרגשות העוכרים. כדי לסלק את הרגשות העוכרים יש למצוא את השורש שלהם, והוא תודעת האחיזה בעצמי. אותה הדרך שבצורה ישירה נוטשת סוג מסוים של רגשות עוכרים תיקרא כאן ה"פירות". למעשה הפירות מורכבים משני סוגים: חלק אחד הוא אותה הדרך הנוטשת סוג מסוים של רגשות עוכרים, וחלק אחר הוא הפרי של אותה הדרך, סילוק הרגשות העוכרים מאותה תודעה. הפירות נחלקים, אם כן, לשניים: לתופעות מורכבות ובלתי מורכבות. התופעות המורכבות, הארעיות, הם הדרך, ואילו התופעות הבלתי מורכבות, הקבועות, הם הנטישה עצמה.
בהסתמך על סילוק הסבל אנחנו משיגים את החירות שהיא הפסקה מוחלטת של כל הרגשות העוכרים. מה הכוונה ב"חירות"? הכוונה היא סילוק המערפלים. יש שני סוגי מערפלים: מערפלים עוכרים ומערפלי הידיעה. הכוונה היא כאן לסילוק המערפלים העוכרים מהתודעה. האויב כאן הוא האויב הפנימי, אויב הפוגע בנו בתוך התודעה שלנו, ולא כזה שפוגע בנו מבחוץ. האויב הזה הוא הרגשות העוכרים, והזרע של הרגשות האלו. הרגשות העוכרים האלו נחלקים לשניים. מושאי הנטישה של דרך הראייה ומושאי הנטישה של דרך המדיטה הם הרגשות העוכרים המולדים.
איך נוטשים את הרגשות העוכרים האלו? הדבר הראשון שצריך לדעת הוא להבין את אמת הסבל, ללא ההבנה הזו אין לנו מניע לנטוש את הרגשות העוכרים. אחר כך פועלים בדרך לנטישה. הדרך היא הבנת 16 ההיבטים של ארבעת אמיתות הנאצלים, על ידי תרגול שלושת האימונים הגבוהים. הבסיס הוא אימון בכללי המוסר, על הבסיס הזה מפתחים את האימון ביציבות מדיטטיבית, והשלישי הוא האימון בחכמה, שהוא זה שפוגע ישירות ברגשות העוכרים. מהי המדיטה הזאת? המדיטה על שני ההיבטים של הריקות והעדר העצמיות. המדיטה על הריקות היא זו שפוגעת בצורה ישירה ברגשות העוכרים. לכן צריך לפתח את האיחוד של תודעת השהייה בשלווה (שמטהה) ושל הויפשיינה המבינה את הריקות. זוהי תודעה שאינה נופלת למכשולים של שקיעה מחד או התרגשות מאידך, נשארת מרוכזת בצורה חד נקודתית ומנתחת על ידי ויפשיינה את המושא שלה, הריקות, לאורך זמן רב מאד. לא מדובר כאן בעשר או חמש עשרה דקות, אלא לאורך זמן ארוך מאד. בסופו של דבר הבנת הריקות תלך ותתחזק וכאשר נגיע להבנה ישירה של הריקות נכנס לדרך הראייה. בשלב הראשון נשיג את הפרי הראשון – הכניסה לרצף (stream enterer). אחר כך נשיג את הנטישה של מושאי הנטישה של דרך הראייה. זאת התוצאה הראשונה – תוצאת הנכנס לרצף. האדם המגיע לשלב הזה, מאותו רגע ועד שהוא מגיע לחירות מוחלטת לעולם לא ייוולד יותר בסוגי הלידה השליליים. נאמר שהוא אוחז בדהרמה האמיתית. משמעות המילה "דהרמה" היא "לאחוז", או "להגן". כאן הדהרמה שומרת על האדם מלידה לא רצויה. אדם שפיתח את הדהרמה הנכונה בתודעה שלו לעולם לא ייוולד יותר בעולמות הלידה הנחותים.
הנושא הזה של ארבעת הפירות וארבעת המתקרבים מסובך מאד. אני אסביר אותו בצורה גסה מאד. קודם כל מעט הסבר כללי. כדי לסלק סבל מוכרחים לסלק את גורם הסבל, שהוא הרגשות העוכרים. הסבל נוצר מהגורם העיקרי שלו, הרגשות העוכרים. אפשר לחלק את סילוק הרגשות העוכרים לשלוש רמות:
ברמה הראשונה מדובר על הדחקת הרגשות העוכרים, הפיכתם ללא גלויים בתודעה. זה קורה בדרך הצבירה ובדרך ההכנה. מה המתרחש כאן דומה להוספת מים קרים למים רותחים. באופן זמני המים יפסיקו לרתוח, אבל מכיוון שהגורם לרתיחה לא הופסק, הפסקת הרתיחה תהיה זמנית בלבד. אנחנו משיגים את ההדחקה הזאת על ידי הבנה מושגית של הריקות. מכיוון שהורגלנו לרגשות העוכרים לאורך עידנים רבים, גם ההפטרות מהרגשות האלו תיארך לאורך זמן רב.
בשלב השני נפטרים מהרגשות העוכרים הנרכשים. לכל הרגשות העוכרים יש את הרמה הזאת. יש את התשוקה הנקשרת הנרכשת, והכעס הנרכש. העיקרי ביניהם הוא השקפת ה"אוסף בר החלוף". בשלב השני מסולקים מושאי הנטישה של דרך הראייה. הם מסולקים יחד עם הזרע שלהם, והם לעולם לא ייווצרו יותר. אבל עדיין לא סילקנו את כל הרגשות העוכרים. נותרו הרגשות העוכרים המולדים.
בשלב השלישי, בדרך המדיטה נפטרים ממושאי הנטישה של דרך המדיטה, הנחלקים לתשע רמות עידון: מהגדול גדול (הגס ביותר) ועד העדין עדין (העדין ביותר). בכל שלב אנחנו נוטשים את הרמה הגסה ביותר של הרגשות העוכרים שנותרו יחד עם הזרע שלהם. כמו ניקוי של חתיכת בד מזוהמת במיוחדת. בהתחלה אנחנו מנקים את הרמות הגסות יותר של הלכלוך, ואז נעבור לרמות העדינות יותר, עד שנגיע לרמות העדינות ביותר. בשלב האחרון נגיע לייצוב מדיטטיבי שנקרא "ייצוב מדיטטיבי של דרך המדיטה הדומה לוג'רה" שהוא תרופת הנגד לרגשות העוכרים העדינים ביותר. כאשר המתרגל יוצא מהייצוב המדיטטיבי הזה הוא נקרא "ארהט" (משמיד אויבים) הוא סילק לחלוטין את תודעת האחיזה בקיום אמיתי, והיא לא תיווצר יותר לעולם בתודעתו. זה מה שאנחנו מתכוונים אליו בתרגול הדהרמה. זה משהו שנעשה לאורך עידנים רבים של תרגול, לא משהו שקורה במשך מדיטציה אחת.
אותו אדם שנטש את מושאי הנטישה של דרך הראייה, יחד עם הזרע שלהם נקרא ה"נכנס לרצף". מכיוון שהוא כבר פיתח את הדהרמה האמיתית בתודעתו וראה את האמת בצורה ישירה, הוא נכלל באבן היקרה של הסנגהה.
הרמה השנייה של הרגשות העוכרים: מבין מושאי הנטישה של דרך המדיטה יש את אלו של עולם התשוקה, של עולם החומר ושל העולם נטול החומר. את אלו של עולם התשוקה ניתן לחלק לגסים ולעדינים. מי שנטש את מושאי הנטישה השייכים לעולם התשוקה הגסים יותר נקרא ה"חוזר פעם אחת" (Once returner). מי שנטש לחלוטין את מושאי הנטישה של עולם התשוקה נקרא זה "שאינו חוזר לעולם" (Non returner). מי שנטש לחלוטין את כל הרגשות העוכרים, גם של עולם החומר והעולם נטול החומר נקרא "משמיד האויבים" (Arhat). הוא לא יוצר יותר קרמה מכוח הרגשות העוכרים, ולא יחווה יותר סבל לעולם. הוא הגיע לחירות מוחלטת.
כך אנו עורכים את ההבחנה בין ארבעת האנשים השוהים בתוצאות, לארבעה המתקרבים לתוצאות. בהכרח אותם האנשים לעולם לא ייוולדו באף אחת מצורות הלידה הלא נעימות. הם ייוולדו באחד משלושת העולמות של בני האדם, או בעולמות של ההוויות השמימיות של עולם התשוקה, או בעולמות של ההוויות שמימיות של עולם החומר או באלו של עולם נטול החומר. תוך 14 לידות לכל היותר הם יגיעו לחירות מוחלטת. יש כאלו שזה לוקח להם פחות מזה, ואף לידה אחת בלבד. ההסבר הזה של ארבעת השוהים וארבעת המתקרבים הוא כמו מפה. כמו שהמפה מסבירה איך להגיע לירושלים, כל המפה הזו מסבירה איך להגיע לתוצאה של משמיד האויבים. עבור אלו הנמצאים בדרך הצבירה או דרך ההכנה, הם עדיין עלולים להיוולד בלידות הלא רצויות, ולא ניתן למנות את כל סוגי הלידות שהם עלולים להיוולד בהן. כל עוד יש להם רגשות עוכרים הם ממשיכים לבצע פעולות שליליות, לצבור קרמה שלילית, ומכוחה לחוות סבל. כפי שנאמר בפרק השני של הפרמנה וארטיקה:
"השקעת המאמץ למטרת השמדת השניים היא בעלת משמעות, אבל השקעת מאמץ למטרת האחד חסרת משמעות לחלוטין". הכוונה היא שיש טעם להשקיע מאמץ לטהר הן את הקרמה והן את הרגשות העוכרים, אבל השקעת מאמץ לטהר רק את הקרמה, היא חסרת משמעות לחלוטין שכן הגורם לקרמה השלילית נותר בתודעה, ואנחנו ממשיכים לייצר אותה כל הזמן ללא סוף. כך אנחנו מבינים שהדבר העיקרי שעלינו לנטוש הוא הרגשות העוכרים.
זו טענת הנגד השנייה האומרת, אם אמת הסבל לא קיימת, ארבע האמיתות לא קיימות, ולכן לא יהיה התרגול של 16 ההיבטים של ארבע האמיתות, לא יהיו התוצאות, לא יהיו האנשים השוהים בתוצאות ואלו המתקרבים לתוצאות – אלו המשקיעים מאמץ בדרך להשגת התוצאות. לכן אם אמת הסבל לא קיימת, שמונת האנשים האלו לא יהיו קיימים.
אם אתם רוצים להבין יותר, אתם יכולים לנסות לקרוא בפרשנות של לאמה צונג קאפה.
בנוגע לטענת הנגד השלישית:
4. אם שמונת האנשים האלו אינם קיימים,
הסנגהה אינה קיימת,
מאחר ואמיתות הנאצלים אינן קיימות,
הדהרמה הנשגבת אף היא אינה קיימת.
5. אם הדהרמה והסנגהה אינן קיימות
כיצד ייתכן שהבודהה יהיה קיים?
אם הריקות נטענת באופן כזה,
ייפגעו [לוגית] שלוש האבנים יקרות הערך.
אם אמת הסבל לא קיימת, גם התרגול של ארבע האמיתות, יחד עם הפירות ואלו השוהים בפירות ואלו המתקרבים אליהם לא יהיו קיימים. אם שמונת האנשים האלו, השוהים והמתקרבים, לא יהיו קיימים, הסנגהה לא תהיה קיימת. הסנגהה היא האבן יקרת הערך הראשונה.
אם אמיתות הנאצלים לא קיימות, הדהרמה לא קיימת. הדהרמה היא האבן יקרת הערך השנייה שהטבע שלה היא אמת הדרך ואמת ההיפסקות.
אם הדהרמה לא קיימת, איך ייתכן שהבודהה יהיה קיים? משמעות המושג בודהה היא מישהו שנטש את כל מה שיש לנטוש, ופיתח את כל מה שיש לפתח. בודהה כזה לא יוכל להתקיים ממספר סיבות. קודם כל משום שהתוצאה הזאת מושגת על ידי צבירת שני המצבורים: מצבור החכמה ומצבור הפוטנציאל החיובי. מכיוון שהסנגהה לא קיימת, לא ניתן יהיה לצבור את פוטנציאל הזכות על בסיס הסנגהה. גם את מצבור החכמה לא ניתן יהיה לצבור, שכן הדהרמה לא קיימת.
כמו כן נאמר בחלק מהאסכולות שהבודהה עצמו נכלל בתוך הסנגהה, כך שאם הסנגהה לא קיימת, איך נוכל לדבר על קיומו של הבודהה?
6. כמו כן קיום הפירות
האי דהרמה, הדהרמה עצמה,
המוסכמות ארציות
כולם נפגעים [לוגית]
משמעות האי דהרמה היא הפעולות השליליות, והדהרמה היא הפעולות החיוביות. התוצאות הנעימות והלא נעימות, כמו הפעולות עצמן, לא יכולות להתקיים. גם כל התופעות המוסכמות ייפגעו אם תאמר שכן התופעות לא קיימות מעצם מהותן. זו טענת הנגד השלישית, שגם הפעולות אינן סבירות.
כעת אנחנו מגיעים לתגובה לטענות הנגד של האסכולות הנמוכות. מה שמוסבר מכאן זו ההשקפה של הפרסנגיקה מדהיאמיקה כתגובה לטענות הנגד של האסכולות הנמוכות.
שאלה: דרך הטיעון כאן אומרת שהסנגהה והדהרמה לא קיימת ולכן הבודהה לא קיים, אבל להבנתי ההיגיון עובד הפוך, והבודהה הוא זה שנתן את הדהרמה.
תשובה: ניתן לבחון את היווצרות שלושת האבנים יקרות הדרך משתי נקודות מבט. מנקודת מבט של רצף התודעה של אדם אחד, עבורו קודם כל יהיו הסנגהה והדהרמה, ורק אחר כך הוא יהפוך להיות בודהה. מנקודת מבט של רצפי תודעה שונים, הבודהה ילמד מישהו אחר את הדהרמה והוא יהפוך לסנגהה, כך שהסדר הוא הפוך. אם מסתכלים על רצף הזמן, הבודהה עצמו קודם כל היה סנגהה, הוא תרגל את הדהרמה, ורק אז הפך להיות בודהה. לכן אפשר להבין את הסדר בדרכים שונות.
שאלה: האם הסנגהה היא רק שמונת האנשים המוזכרים למעלה?
תשובה: לא נכנסתי לזה, אבל כאשר מדברים על הסנגהה, יש לנו שלושה מובילים, השומעים, הפרטייקה בודהות (בודהות לעצמם) והבודהיסטוות. שלושת המובילים האלו, החל מדרך הראייה, המדיטה והדרך ללא לימוד, כל האנשים השוהים בהם כלולים בסנגהה. שמונת האנשים הנכללים כאן מדובר רק על אלו של מוביל השומעים והבודהות לעצמם. כאשר אנחנו מדברים על כך מדברים על עשרים סוגי הסנגהה, המשמעות היא הסנגהות של הבודהיסטוות. בטקסטים מוסברים 48 סוגים של בודהיסטוות. מנקודת המבט של הסנגהות עליהן דיברנו עכשיו, מדרך הצבירה המינימום ההכרחי להגיע לחירות מוחלטת הוא שלוש תקופות חיים, על ידי זה המקדיש מאמץ חד נקודתי ומונע על ידי רצון עז מאד להגיע לחירות. זה המינימום, אבל זה יכול להמשך גם מאה תקופות חיים. אבל מהרגע שאותו אדם הגיע לתוצאה של המתקרב לפרי, למשל המתקרב לכניסה לרצף. מאותו רגע הזמן המינימלי הוא תקופת חיים אחת, והמקסימום הוא 14 תקופות חיים. למהאיאנה, עבור הבודהיסטווה השוהה בדרך הנאצלת, אין עבורם הבחנה כזו. מרגע הראייה הם כבר לא ייוולדו מכוח הקרמה והרגשות העוכרים, אלא מכוח החמלה בלבד. בעוד שהנאצלים במובילים הנמוכים נולדים מכוח רגשות עוכרים, הנאצלים במוביל הבודהיסטווה לא נולדים יותר מכוח רגשות עוכרים.
שאלה: אז איך נאמר שמכיוון ששמונת האנשים האלו לא קיימים הסנגהה לא קיימת?
תשובה: הכוונה היא רק לסנגהה של השומעים, לא לכלל הסנגהה.
ממחר נסביר את השקפת הפרסנגיקה מדהיאמיקה.