ספרייה ולימוד

ברוח המסורת הבודהיסטית, המורה, וכן הצוות המארגן פועלים בהתנדבות מלאה ואינם מקבלים כל שכר. גם ההשתתפות בקורס זה הינה על בסיס תרומה (דאנה) וללא ציון סכום מוגדר, כדי לאפשר לכל הרוצים להשתתף בקורס לעשות זאת בשמחה ולתרום כפי יכולתם ומתוך רצון ונדיבות הלב.
תרומותיכם, אותן ניתן לעשות בכל עת הן לפני השיעור והן לאחריו, מיועדות לכיסוי כל ההוצאות הארגוניות ולמתן דאנה כהוקרת תודה למורה.
All our activities are organized by volunteers and are offered without any price tag attached. Yet there are some costs to cover and for that we are asking for your donations.
All remaining donations after covering the costs will be offered to the precious teacher.

מטרת תרגול הוויפאסנה מאת הנזיר אנטוניו סאטה

למרות שאנו די אנוכיים איננו מסוגלים לעזור לעצמנו, ולמרות שאנחנו לא כל כך אלטרואיסטים אנו בהחלט יכולים לעזור לאחרים. כמובן, לא במשמעות של הובלתם להשגת חירות אישית או הארה שלמה, אך אנו יכולים לעזור לאחרים במידה רבה של יעילות. בכל פעם שמוצגות בפנינו בעיות של מישהו אחר, יש בנו מרחב פנימי המאפשר לנו לראות את הבעיה כפי שהיא דווקא משום שהבעיה אינה שלנו, וכך אנו יכולים להעניק עצה טובה, יכולים למצוא פתרון. כאשר אנחנו ניתקל באותה בעיה נגלה שאיננו יכולים לעזור לעצמנו ואיננו יכולים לשקול את המצב באופן אובייקטיבי. הבעיה נדמית ככל כך קרובה אלינו, עד כדי כך שהיא הופכת להיות "שלנו" מבלי שנוכל לראותה כפי שהיא. כיום אנו מוצאים שאנשים רבים עוסקים במקצועות אלטרואיסטים, מעבירים את כל היום בעזרה לאחרים, ואז חוזרים לביתם, סוגרים את הדלת מאחוריהם, וזורקים עצמם על המיטה בבכי, שכן הם חשים בודדים ומיואשים. סתירה מסוג זה קיימת כשיש אנשים שמשקיעים זמן רב ב"עזרה לאחרים" אבל לא מסוגלים לעזור לעצמם. לכן דרושה לנו שיטה שתוכל ללמד אותנו כיצד לעזור לעצמנו, ושאין פירושה כלל שאנו מתרכזים רק בעצמנו. אם אנחנו יכולים לעזור לאחרים אבל לא יכולים לעזור לעצמנו – אזי יש לנו בעיה, ועלינו להתחיל לבחון מדוע זה כך. בתרגול ויפאסנה הדבר הראשון שלומדים הוא ליצור את המרחב כך שאנו רואים את מה שקורה לנו בצורה אובייקטיבית, בין שזה נעים ובין שזה לא נעים. באופן כזה לא נהיה מעורבים רגשית. זוהי התועלת הבסיסית שנפיק מתרגול המודעות, תרגול נתינת הדעת. המטרה הממשית של ויפאסנה, כמובן, היא להבין נכוחה, לראות, את מה שמכונה "שלושת סימני החיים": סבל, ארעיות והיעדר עצמי. כאן, סבל פירושו הטבע הבלתי מספק של קיומנו, בשל העובדה שהכול ארעי ונעדר עצמי; ארעיות פירושה אי-יציבות; בעוד שהיעדר עצמי פירושו שאין שולט. כפי שאמר הבודהה – מה שאינו מספק וחסר ערך הוא האושר הארצי שלנו. ההנאות שיוצרות את אושרנו הן בלתי מספקות וחסרות ערך כי הן בנות חלוף, קצרות ימים, לא יציבות ולא ממשיות. ההבנה שלהנאות יש את המאפיינים האלה היא חשובה מאוד באימון הרוח של הדהרמה, מפני שהשתוקקות והיצמדות הן הגורמות להסחת דעת מאימון הרוח. כאשר האדם הנבון, כפי שאמר הבודהה, רואה את ההנאות כפי שהן, ארעיות ובנות חלוף, מותנות, ללא דבר מאחוריהן, ללא עצמי, ללא מי שבכוחו ליצור זאת או שבכוחו לשמור עליהן ככל שירצה, אותו אדם רואה את ההנאות/האושר כבלתי מספקים וכ"חסרי ערך". כמובן שאין פירושו שאנו מכחישים את קיומם של הנאות ושל אושר, אלא שבאמצעות ראיית הדברים כפי שהם באמת האדם חי באיפוק, במתינות וללא היקשרות. על איזה בסיס רואים את שלושת סימני החיים האלה? זה נעשה על בסיס התבוננות בארבעת מושאי נתינת הדעת: נתינת הדעת לגוף, לרגשות (תחושות), לתודעה ולדהרמות (או מושאים מנטליים). כיצד מתבוננים באלה המכונים "דהרמות", גוף, תחושות וכו'? עושים זאת בעזרת השיטה המיומנת מאוד של "מודעות עירומה". בתרגול הוויפאסנה, מה שאנו מכנים "נתינת דעת" היא למעשה "שימת לב עירומה" או "חשופה". התפקוד של מה שנקרא "שימת לב עירומה" הוא לצפות במה שמתרחש. הוא מאפשר לדברים (לחוויות) לדבר בשם עצמם, ללא הפרעה של שיפוט סופי. זו מילה נרדפת ל"מלאוּת". כאשר, למשל, אנו מאפשרים לכעס להיות כעס – בלי לפתח את הרצון העז שלא לכעוס כאשר הכעס כבר קיים – נראה מה הכעס מנסה לומר לנו: "אני רק עובר כאן". הדרך היחידה לראות ולחוש את האמת הזאת היא עם נתינת הדעת של שימת הלב העירומה, התבוננות שקטה ללא התערבות מושגית. באותו רגע בו משהו כמו כעס מתרחש, הרצון להיפטר ממנו, או הרצון לא לכעוס, מזין את הכעס באותה מידה כמו הרצון לכעוס. עדיין לא הבנו שהכעס רוצה להסתלק בדיוק כפי שאנו רוצים שהוא יסתלק. למעשה, הכעס רוצה בזאת אפילו יותר מאתנו! נוכל להבין זאת רק כאשר נתבונן בכעס בשקט, בעודו מתרחש, מבלי להפריע לו………וכמובן גם בלי לעסוק בו! כאשר מתבוננים בגוף, בתחושות, בתודעה ובמושאים המנטליים עם כוח ההתבוננות של נתינת הדעת, באופן שהוסבר לעיל, כל דבר יופיע כבעל הטבע הזה – בר חלוף, קצר ימים, ארעי ולפיכך חסר ערך ובלתי מספק. בסופו של דבר זה יגרום לאדם לפתח גישה של איפוק, מתינות ואי-היקשרות כלפי החיים, שהיא התנאי הבסיסי לאימון הרוח בדהרמה, וגם לחיים שלווים יותר.

אנטוניו סאטה  21 במרץ 2010

להורדה ו/או הדפסה מטרת תרגול הוויפאסנה – הנזיר אנטוניו סאטה 

ספרייה ולימוד

ספרים בהוצאת ידידי הדהרמה

"מעבר לדת"

כבוד הדלאי לאמהּ ה-14  

כבוד הדלאי לאמה פורש בספרו תוכנית פורצת דרך הפונה גם אל מיליוני האנשים שאינם רואים בעצמם חלק משום מסורת דתית אך עדיין כמהים לחיים שיש בהם סיפוק רוחני ועשייה למען עולם טוב יותר. למידע נוסף ורכישה