נחי אלון נכח בהרצאה "על ההיבט הרוחני של מאבקים" ואחר כך ראיין את ג'האדו רינפוצה. להלן מתוך רשימותיו:

על ההיבט הרוחני של מאבקים – סיכום הרצאה, וראיון של ג'אדו רינפוצה
באדיבות נחי אלון ופסיכו-דהרמה

כותרת ההרצאה טעונה הסבר: האומנם למאבקים יש צד רוחני? והרי נהוג לראות את הרוח ואת אימון הרוח כניגודם הקוטבי של מאבקים, כוח או פוליטיקה.

שאלות אתיות ששואלים עצמם אנשים נאבקים: איך להיאבק מבלי שהתרופה-תוצאת המאבק-תהיה גרועה מן המחלה (כדוגמת העריצות הקומוניסטית שבאה לסלק את עריצות הצאר, והיתה עשרת מונין גרועה ממנה)? איך להיאבק על צדק מבלי לגלוש למעשי עוול? איך להאבק ועם זאת לשמור על בסיס הידברות עם הצד השני? איך להיאבק ובכל זאת להימנע מקיצוניות של 'בכל מחיר'?

ואילו אנשים הבאים מהעולם הבודהיסטי למאבקים ישאלו שאלות כגון: האם עלי להלחם בעוול בעולם, או שמא תחילה אתעורר ואז אוכל לסייע לכל? האם לא נכון לתקן קודם לכל את תודעתי, ורק אז לתקן את העולם? האם אין מאבקים בעולם מסיחים את הדעת מן החשוב מכל-התעוררות? איך עלי לנהוג במצבים בהם מאבקי עלול לגרום נזק או כאב?

נקודות מהותיות שעלו בהרצאתו של רינפוצ'ה:

תכלית אימון הרוח היא להיות מאושר ולסייע לאחרים להיות מאושר. מכיון שהאושר מתבטא בכל תחומי החיים, אף אימון הרוח מתרחש בכל מישורי החיים.

כדי להיות מאושר נדרש הלוך נפש נרחב המכוון להרחיב את החשיבה והראייה, לפתח הבחנה ושיפוט באשר לאמת ולשקר, לנכון ולשאינו נכון, לטפח מידות טובות כגון סובלנות וסבלנות, אחריות אוניברסלית, אהבה, חמלה, יושר, יכולת לסיפוק. 'אימון הרוח' נועד לטפח את המידות הללו, בין אם באמצעים 'רוחניים' ובין אם באמצעות פעולה בעולם. כל פעולה בעולם הנעשית מתוך הלוך נפש זה או מכוונת לטיפוחו הופכת ל'אימון הרוח'..

המאבק נועד לאפשר לשני הצדדים להתקרב לאושר. לא בהכרח צריך לראות אותו בראייה של 'אני' כנגד 'אתה': השאיפה להיאבק כדי לקרב את כל הצדדים לאושר מקנה למאבק היבט רוחני.

הפוליטיקה היא העשייה הציבורית שמטרתה לאפשר מידה גדולה ככל האפשר של אושר ליחידים ולציבור. בהיותה כזו אין היא ניגודה של 'רוחניות' כי אם השלמתה. פוליטיקה ורוח הם שני צדדים של אותה המטבע.

העשיה בעולם ובפוליטיקה , גם כשהיא לכאורה מאבק, היא בעת ובעונה אחת, גם אימון הרוח, גם הגשמתו של האימון, גם יישומו וגם הפצתו בעולם.

הנה מתוך הראיון:

שאלה: 'אימון הרוח' דורש השקעת זמן ואנרגיה. האם לא נכון לטפח את הרוח, ללמוד, להיות במדיטציה,להיות לבודהיסטווה ורק אז לרדת לעולם ולסייע?

תשובה: בשאלה, 'אימון' ו'פעולה' נראים כ'אלף' לעומת 'תו'. זוהי ראייה דואלית, המסתירה את התהוות הגומלין. אין אימון בלא עשייה. העשייה היא סיבתו של האימון, תהליך האימון, פרי האימון. אימון בלא עשייה לא יביא לטיפוח המידות הנחוצות, ולפעולה נכונה. הדבר החשוב בעשייה, וביחוד במאבק, הוא להמנע מצורת החשיבה הסבורה ש'אני צודק, אתה טועה'. המחשבה שהמאבק שלי מוצדק ושלך לא היא מיושנת בעולמנו הקטן והולך, שבו תועלת לאחד היא תועלת לכלל, ובו כאשר האחד נפגע כולם נפגעים.

שאלה: כשפעילים דיווחו בחוגי הדהרמה על סיוע לפלסטינים , נמתחה עליהם ביקורת מצד כמה שומעים, על שהם "עוסקים בפוליטיקה ולא בדהרמה."

תשובה: הפוליטיקה האמיתית איננה ניגודה של רוחניות. היא חדורה ברוחניות,משום שבה נעשה הנסיון המעשי להביא לאושרם של יחידים וקבוצות. הראייה הפוסלת את הפוליטיקה היא חלקית ושגויה. הפוליטיקה עצמה איננה רעה- ישנם אנשים עושים אותה רעה. הפוליטיקה האמיתית ספוגה ברוחניות. עלינו לזכור גם שהמילה 'פוליטיקה' היא מושג התלוי בעיני המתבונן. כשטיבטים מתכנסים לשם לימוד דהרמה, הם רואים את הכינוס כדת ואילו הסינים רואים אותו כפוליטיקה.

אנשי דהרמה חשובים הקדישו עצמם לרווחת הזולת: כשנגרג'ונה מייעץ למלך, הוא ממליץ בפניו לבנות בתי ספר, בתי חולים ומנזרים, לעזור לחברה. הדאלאי לאמה הראשון , בהיותו בן 70, עדיין הקים מנזרים, מתוך מחשבה על רווחת הזולת ושלא של עצמו.

אכן, מבחינת היחיד, אימון הרוח כרוך בויתור על צרכים מיותרים ועל פעולות מיותרות. אבל מבחינת צרכי הזולת, חשוב להרבות מטרות טובות ופעולות נכונות. לכן, אם נעבוד למען רווחת הזולת ולא למען רווחתנו שלנו, אנו מאמנים בזאת את רוחנו.

האימון האמיתי הוא הפעולה לטובת הזולת. האימון 'על הכרית', במדיטציה, נועד להטעין את הסוללות כדי שתהיה לנו האנרגיה לעזור לזולת. האירוע היום הוא בגדר סיוע לזולת. ישיבה לא היתה משיגה זו. המדיטציה לא נועדה לאמן אותנ ו בישיבה , כי אם להמריצנו לפעולה נכונה. הבודהה לא חיכה להגיע להארה כדי לסייע. נהפוך הוא, בגלגולי חייו השונים הקדיש עצמו לגמרי לפעולה לרווחת הזולת, וכך בחר את גלגולי –החיים השונים. כל מלכי טיבט הגדולים עשו כך.

אם כן, בשדה החברתי והפוליטי חשוב לעזור לזולת ככל האפשר. העזרה לזולת היא אימון הרוח! הימנעות מעיסוק בפוליטיקה היא קיצוניות מזיקה. כמוה מזיקה פעולה הנוגדת את חוקי המדינה והחברה. צריך לפעול על פי דרך האמצע. כמו כן חשוב לפעול על פי מנהג המקום ומסורתו, ולא להתריס כנגדם.

שאלה: האם תמיד יש לשמור על החוק? והרי ישנם חוקים שמטרתם היא להגביל את המאבק.

תשובה: החוקים עצמם נעשו על ידי אנשים, לעתים מתוך מחשבה רחבה, לעתים מתוך מוטיבציה שגויה, כגון להגביל קבוצות מסוימות או לדכא אותן, כמו חלק מחוקי הסינים בטיבט. אין לעבור על חוקים שנעשו ביושר-חוקים 'לבנים'-, ואילו לעבור על חוקים שאינם צודקים (חוקים 'שחורים') איננו עומד בניגוד לדהרמה.

שאלה: מה בדבר שימוש בכלי –מאבק כרוכים באלימות או בגרימת כאב או נזק לאחרים? שביתות, למשל, הן כלי כזה.

תשובה: ראשית,עלינו לבדוק מהי 'אלימות': לא די לבחון את הפעולה עצמה. עלינו לבחון גם צדדים נוספים: א. מה המוטיבציה המפעילה אותך: האם היא טהורה וחיובית, ומבוססת על חמלה ועל טוב לב אוהב, או שהיא נובעת מאיבה, היאחזות, כעס ודומיהם. ב. מה התוצאה אליה אתה שואף: חיובית או שלילית. ג. האם בפועל התגשמה התוצאה לה ציפית? אם המוטיבציה טהורה, המטרה חיובית והמימוש נכון, הרי אפשר להשתמש גם בכלים נוקשים, ואילו לא יהוו אלימות. כך, למשל, רופא עשוי לסייע לזולת על ידי פעולה אלימה-לכאורה כמו כריתת-איבר, ומורה מיטיב יכול לפעול בזעף-כביכול. פעולה שמונעת על ידי רצון לפגוע היא אלימה, פעולה המונעת על ידי רצון להיטיב היא פעולה בלתי אלימה. בראייה זו, בתנאים מסוימים מוצדק לפעול כדי להגביל את הצד השני ולצמצם את כוחו.

שאלה: בהיותנו עדים לעוול, כיצד עלינו לפעול?

תשובה: מי שנטל על עצמו את שבועת הבודהיסטווה , היה עד לעוול והיה לו הכוח לשנות את המצב ולא עשה זאת-נכשל והפר את שבועתו. בעצירת העוול לעתים נכון לנקוט עמדה תקיפה , אבל המניע חייב להיות טהור.

שאלה: אבל , כל עוד איננו בודהה, איך נהיה בטוחים שהמוטיבציה שלנו חיובית, ושלא נ עמיק את השנאה ההדדית עוד יותר?

לכן נדרשת התבוננות עצמית מתמדת , הבנת המוטיבציה, זיהוי המטרות ובדיקת התוצאות. נאמר שכאשר כותבים דברי דהרמה במוטיבציה להשתחרר ולא במוטיבציה ארצית כגון לעודד נאמנות לזרם הדהרמי שלך, רשאים להתנגד לכתבים אחרים ולהתווכח איתם. באותה צורה, כאשר המוטיבציה נכונה מותר לאפילו לפגוע פגיעה זמנית .

ארגונים שותפים: "יטי"ב – ידידי טיבט בישראל", "ידידי הדהרמה בישראל", עמותת "תובנה", "פסיכודהרמה", "בודהיזם בישראל", "דהרמה מעורבת חברתית", "קהילת תשומת הלב בישראל" (תיק נהאת האן) , "בית בהאוונא".