מילון מונחים ואישים

לנוחותכם מצורף מילון מונחים ואישים בודהיסטים, שנכתב ונערך על-ידי גילה פנפיל. אנו מודים לה על נדיבותה. להורדה ו/או להדפסה מילון מונחים ואישים

המונחים ושמות האישים במילון זה מסודרים לפי סדר האלף-בית. ליד כל מונח מצוין בסוגריים המונח המקביל באנגלית, או אם המונח עצמו הוא בסנסקריט או בטיבטית.

לנוחות המשתמשים: בסוף מילון המונחים מובא מיון המונחים הכלולים בו לפי האלף-בית האנגלי, תרגומם לעברית והפנייה לערך העברי במילון.

אהבה (love) – הרצון שיצורים חיים אחרים ייהנו מאושר ולעולם לא יופרדו ממנו.

אהבה עצומה (great love) – הרצון שכל היצורים החיים, ללא יוצא מן הכלל, ייהנו מאושר ולעולם לא יופרדו ממנו.

אהבת הזולת – אלטרואיזם, דאגה אוהבת לרווחתם של האחרים שאינה נובעת ממניעים אנוכיים.

אור צלוּל (clear light) – הרמה המעודנת ביותר של התודעה, המכונה גם התודעה ההיולית. רמה זו של רצף התודעה היא ללא ראשית וללא קץ, מגיעה מהחיים הקודמים וממשיכה לחיים הבאים.

אחיזה בעצמי (self grasping) – עמדה מנטלית הצופה ב"אני בלבד" (ע"ע) שקיים באופן תלוי, מגזימה במעמדו ומעניקה לו נופך של מוחשיות שלמעשה אין לו, ואז מתייחסת אליו כקיים מעצם טבעו ונאחזת בו. אחיזה זו מביאה לעמדה המנטלית של הוקרת העצמי (ע"ע). שתי אלה הן המקור לכל בעיותינו.

אָטִישָה – מלומד ומורה רוחני הודי דגול בן המאה ה-11 (982 – 1054), בנו של מלך הודי שוויתר על המלוכה והפך לנזיר. למד אצל מורים רוחניים רבים והתפרסם כבעל הבנות עמוקות וכמסביר מעולה. היה נושאן של שתי שושלות הלימוד – שושלת "התובנה העמוקה" שהועברה ממַאנְג'וּשְרִי (ע"ע) דרך נָגַארְג'וּנָה (ע"ע), ושושלת "הפעילות האלטרואיסטית המקיפה" שהועברה ממַיְיטְרֶיָה (ע"ע) דרך אסנגה (ע"ע). הגיע לטיבט ב-1042, לאחר שהוזמן כדי ליישב את חילוקי הדעות בין מתרגלי הסוטרה למתרגלי הטנטרה, והשפיע רבות על מהלך התפתחות הבודהיזם שם. חיבר את "המנורה על הדרך אל ההארה", הנחשב לטקסט ה"לַאם-רִים" (שלבי הדרך להארה) הראשון. מייסד מסורת הקָאדַאם בבודהיזם הטיבטי.

איבה (hatred) – מצב תודעה הנובע מעמדה מנטלית לא נכונה, המגזימה במגרעותיו של מושא האיבה ומעוררת כלפיו סלידה, ובדרך כלל גם רצון לפגוע בו. תוצאתו סבל.

אימון-הרוח (practice) – מעשה-הרוח, העשייה הרוחנית, תרגול-הרוח, מימושם של עקרונות התורה הבודהיסטית הלכה למעשה. אמצעי אימון-הרוח כוללים הקשבה, קריאה ושינון של עקרונות אלה; חשיבה וניתוח הנלמד; מדיטציה להפנמת הנלמד ולמיזוגו בפעילויות היומיום. אופני פעולה והליכים אלה מכוונים ישירות ובעקיפין לעיצוב התודעה הסוררת ולהטלת משמעת עליה, מתוך הכנעת היבטיה השליליים והעצמת היבטיה החיוביים.

אֱמֶת מוחלטת (ultimate truth) – מציאות מוחלטת, ריקוּת התופעות מקיום מעצם מהותן, הטבע הבסיסי של התופעות, היעדר הקיום של התופעות מעצם מהותן, בפני עצמן, מצדן-הן, באופן בלתי תלוי. מה שנתפס על-ידי תודעה המשתמשת בהיגיון מנומק בניתוח טבען הבסיסי של התופעות.

אֱמֶת מוסכמת (conventional truth) – מציאות מוסכמת, מגוון התופעות שאנו תופסים באופן רגיל באמצעות חושינו והתודעה המנטלית. ברמה הגסה – תופעות אלו נראות לנו כקיימות בפני עצמן, באופן בלתי תלוי, ובשל התפיסה המוטעית המוּלדת הזאת אנו סוברים שהן קיימות כפי שהן נראות. ברמה המעודנת – קיומן של כל התופעות כתיוג בלבד, ככינויים המוצמדים אל בסיס התיוג באמצעות מחשבה ושם. הבנת הרמה המעודנת מושגת רק לאחר הבנה חודרת של הריקוּת.

"אני" (I / self / person / individual) – עצמי / יצור חי / יחיד, המתויג בלבד על בסיס אחד או יותר מחמשת המִצרָפים (ע"ע). הוא היצור שמבצע פעולות וצובר קַרמה שלילית וחיובית, שמתנסה בפירותיהן של פעולות אלה, ונולד מחדש במעגלי הקיום. זהו ה"אני" שאינו קיים מעצם טבעו, ה"אני בלבד".

"אני בלבד" (“mere I”) – ה"אני" שאינו קיים מעצם טבעו, שקיים באופן תלוי. ר’ גם "אני".

אסכולת המסקנה (Consequence School, בסנסקריט: פּרַסַנגיקה, Prasangika) – תת-אסכולה של אסכולת דרך האמצע (ע"ע), שאת השקפתה אנו מחשיבים לתיאור המעמיק ביותר של אופן קיומן של התופעות וכיצד הן נתפסות. היא דוגלת ברעיון שהתופעות ריקות מקיום מעצם טבען, בזכותן-הן, מצידן-הן, בפני עצמן, מכוח-עצמן, באופן בלתי תלוי – משום שהתהוותן תלויה.

אָסַנְגָה – מלומד ומורה רוחני הודי דגול בן המאה הרביעית, חלוץ שושלת "הפעילות האלטרואיסטית המקיפה" שהעביר מַיְיטְרֶיָה (ע"ע). בין השאר חיבר את הטקסט המקיף "תקציר הידע" (Compedium of Knowledge), את "שלבי הבודהיסטווה" (הסבר דרך העשייה הרוחנית של המוביל האוניברסלי) ואת "שלבי השומע" (הסבר דרך העשייה הרוחנית של המוביל הבסיסי). מייסד האסכולה הפילוסופית "תודעה בלבד" (צִ'יטָמַטְרָה).

ארבע אמיתות הנעלים (Four Nobles’ Truths) – השיעור הראשון שהעניק בּוּדהָה שַאקְיָאמוּנִי לאחר שהשיג הארה שלמה – הסיבוב הראשון של גלגל הדהרמה. ארבע האמיתות הן: אמת הסבל; אמת גורמי הסבל; אמת היפסקות הסבל; ואמת הדרך להיפסקות הסבל. עבור הנעלִים (אריא, ע"ע), הן אמת, בעוד שהיצורים הרגילים עדיין לא פיתחו את היכולת להכיר בהן כאמיתות.

ארבעת סוגי החותם (Four Seals) – מאפייני ההשקפה הבודהיסטית המקובלים על כל האסכולות הפילוסופיות הבודהיסטיות: 1. כל התופעות המורכבות הן ארעיות; 2. כל הדברים הנגועים מאמללים; 3. כל התופעות ריקוֹת מקיום מעצם מהותן ונעדרות עצמי; 4. נירוואנה היא שלווה.

אַריָא (סנסקריט) – נעלה (בניגוד ליצור רגיל), המאמן את רוחו שהשיג ראייה חודרת ישירה של המציאות.

אַרְיאדֶוָוה (Aryadeva) – מלומד ומורה רוחני הודי דגול בן המחצית הראשונה של המאה השלישית. היה תלמידו העיקרי של נַגַארְג'וּנָה ונחשב לבנו הרוחני. חיבר את המסה "400 בתי שיר על מעשי היוגי של הבּוֹדהיסַטווֹת", ששמונת פרקיו הראשונים עוסקים במציאות המוסכמת, ושמונת הפרקים הנותרים עוסקים במציאות המוחלטת.

ארעיוּת (impermanence) – העובדה כי התופעות הנוצרות מגורמים ומתנאים הן בנות-חלוף. הארעיות ברמה הגסה יותר, הנראית לעין, מתבטאת במוות, בהרס, בהתפוררות וכו'; ברמה המעודנת יותר היא התכלות מדי רגע, השינויים הזעירים ביותר המתרחשים ללא הרף.

אשליית הקביעות (illusion of permanence) – תפיסת הארעי כקבוע, אי-הכרה בארעיותם של הדברים, המביאה לאמונה מוטעית שהם יימשכו לעד ולתחושה שיש לנו שפע של זמן. גורמת לדחיינות ולהיקשרות לדברים שטחיים כמו נכסים חומריים, ידידים ומצבים זמניים. תרופת הנגד לאשליית הקביעות היא מדיטציה על ארעיות ומוות.

בְּהאווה-וִיוֶוקה (Bhavaviveka) – מלומד הודי בן המאה השישית לספירה (578-500), כתב פרשנויות לעבודותיו של נַגַארג'וּנה, וביקר את פרשנותו של בן זמנו בּוּדהאפַּליטה (ע"ע) בטקסט שנקרא "מנורת החוכמה". נחשב למייסד אסכולת מַדיַאמיקה-סווַטַנטְריקה, הדוגלת בהיקש אוטונומי.

בּודהאפָּליטה (Buddhapalita) – מלומד הודי בן המאה השישית לספירה (550-470), בן זמנו של בְּהאווה-וִיוֶוקָה (ע"ע). כתב פרשנויות לעבודותיהם של נַגַארג'וּנה ואַריאדֶווָה. בְּהאווה-וִיוֶוקָה ביקר את פרשנותו, אך צַ'נדרַקירטי, המלומד הדגול בן המאה השביעית, הגן על פרשנותו של בּוּדהאפַּליטה וקבע שהיא הנכונה. מנקודת מבט זו ניתן לראות את בּוּדהאפַּליטה כמייסד אסכולת מַדיַאמיקה-פּרַסַנגיקה.

בּוּדהָה (סנסקריט, Buddha) – המואר/הנֵיעוֹר/יודע-הכול; יצור חי שנֵיעור מבערותו והשתחרר מכל הרגשות העוכרים, זרעיהם ורישומיהם, פיתח את כל המעלות עד לשלמות והשיג את ידיעת-הכול.

בּוּדהָה שַאקיאמוּני (Buddha Sakyamuni) – דמותו ההיסטורית של גַאוּטַמָה סידהַארתָה, בן המאה השישית לפנה"ס (563–483 לפנה"ס). אביו היה מלך שבט שַאקיָה שבצפון הודו. הוא חי בארמון המלכות, נישא ונולד לו בן. מתוך התבוננות בדברים הבין את טבעם של מעגלי הקיום – מחזורי הכאב והסבל של הלידה, המחלות, ההזדקנות והמוות – ובגיל 29 עזב את משפחתו ואת חיי הרווחה שבארמון ויצא למסע חיפוש רוחני אחר הדרך להשתחרר ממעגלי הקיום. בגיל 35, מקץ שש שנות לימוד אצל טובי המורים בני זמנו, תרגולים סגפניים ומדיטציות עמוקות, השיג הארה בבּוֹדגאיָה ומאז כונה בּוּדְהָה (הנֵיעוֹר) שַאקיאמוּני (החכם משבט השאקיה). המשיך ללמד את משנתו עד שעבר מן העולם בגיל 80.

בּוּדְהִיוּת (Buddhahood) – מצב העֵרוּת המלאה, ההארה השלמה, רמת ההתפתחות הרוחנית הגבוהה ביותר, השגת מצב של סילוק כל הרגשות העוכרים, זרעיהם ורישומיהם, פיתוח כל המעלות, לרבות חוכמה, עד לשלֵמוּת, והשגת מצב של ידיעת-הכול.

בודהיזם (Buddhism) – תורתו של בודהה שאקיאמוּני (ע"ע), המושתתת על הדאגה לכל היצורים החיים, והמהווה דרך שמטרתה להביאנו להשגת ערוּת, הארה. יש להתאמן בדרך תוך שילוב שני היבטיה – השיטה (האמצעים להשגת הארה, הכוללים חמלה, אהבה, הכוונה האלטרואיסטית וכו') והחוכמה (הבנת היעדר-העצמי, הבנת טבע המציאות).

בודהיסטווה (סנסקריט) – יצור חי שבתודעתו נוכחת תמיד הכוונה להשיג עֵרוּת מלאה, הארה שלמה, כדי שיוכל להביא תועלת מֵרבית לכל בעלי התודעה.

בּוֹדהיצ'יטָה (סנסקריט, Boddhicitta) – תודעת ההארה, רוח ההארה, התודעה הניעורה, התודעה שכוונתה להשיג עֵרות מלאה, הארה שלמה, למען רווחתם של כל היצורים החיים.

בעלי חיים – אחד מששת סוגי היצורים החיים במעגלי הקיום. שייך למצבי הקיום התחתונים. ר' ששת עולמות הקיום.

בערות (ignorance) – חשכת התודעה, חוסר היכולת הזמנית להכיר את טבען הבסיסי של התופעות; תפיסה מוטעית פעילה של טבע הדברים.

בקשת מקלט (taking refuge) – בקשת הכוונה לדרך הנכונה משלוש האבנים היקרות – מהבודהה (המורה), מהדהרמה (תורתו) ומהסנגהה (הקהילה הרוחנית ההולכת בדרכו) – מתוך הסתמכות מלאה ומתמדת עליהם, מתוך אמון מוחלט בהם ושכנוע עמוק ביכולתם להגן מפני סבל ופחד.

גופי הבודהה (the Bodies of the Buddha) – התוצאה הסופית של תרגול החוכמה והשיטה. יש חלוקות שונות ל- 2 / 3 / 4 גופים של הבודהה; כל אחד מהגופים מציין תכונה עיקרית של הבודהה והוא גם הבודהה עצמו. בדרך כלל כשאנחנו אומרים "בודהה" אנו מתייחסים לבודהה שהוא היצור החי (person). אך באופן מעמיק יותר הבודהה אינו רק היצור החי, אלא הוא גם כל אחת מתכונותיו, וכל אחת מהתכונות של הבודהה היא הבודהה.

חלוקה ל-2 גופי בודהה: גוף האמת (דָהרְמָאקָאיָה, Truth Body) – התודעה הכול-יודעת של הבודהה; גוף הפיזי (רוּפָּאקָאיָה, Form Body) – האצלה של התודעה היודעת-כול, כדמות שניתן לתפוס.

חלוקה ל-3 גופי בודהה: גוף האמת; חלוקה משנית של גוף הפיזי לגוף ההנאה השלמה (סַמבּהוֹגָאקָאיָה, Enjoyment Body) – התגלמות של התודעה היודעת-כול בדמות שנתפסת ע"י אריא-בודהיסטווה; ולגוף ההאצלה (נירמַנָאקָאיָה, Emanation Body), התגלמות של התודעה היודעת-כול בדמות שנתפסת ע"י יצורים רגילים.

חלוקה ל-4 גופי הבודהה: חלוקה משנית של גוף האמת לגוף אמת החוכמה (ג'נָנָאקָאיָה, Wisdom Truth Body), התודעה המנטלית היודעת-כול של הבודהה; ולגוף הטבע המוחלט של הבודהה (סווַאבָּהאווָאקָאיָה, Ultimate Nature Body), המורכב מגוף הטבע המוחלט של הטוהר הטבעי, הריקות של התודעה המנטלית היודעת-כול, ומגוף הטבע המוחלט של טוהר מזיהומים ארעיים, ההיפסקות ברצף התודעה של הבודהה; גוף ההנאה השלמה; גוף ההאצלה.

גֶלוּק (טיבטית) – אחת מארבע המסורות בבודהיזם הטיבטי, המסורת הצעירה ביותר והגדולה ביותר (מספרית). נוסדה על-ידי צונגקהאפה (ע"ע) בסוף המאה ה-14, על בסיס מסורת הקאדאם (ע"ע). ידועה גם בשם מסורת הקאדאם החדשה.

דאגות ארציות (worldly concerns) – דאגות העולם הזה, שמונה עמדות הנוטות לשלוט בחיינו בדרך כלל: השתוקקות לארבעה מצבים – תשבחות, הצלחה, עושר, תהילה; שאיפה להימנע מארבעה מצבים – עלבונות, כישלון, עוני, אי-הכרה בערכנו.

דָהרְמָה (סנסקריט) – תורה, חוק, אמת; משנתו של הבודהה. פירושה היפסקות הסבל והדרך המובילה להיפסקות זאת. הדהרמה היא המקלט הממשי, המגן על המתרגל באמצעות העשייה הרוחנית של הימנעות מפעולות שליליות, ביצוע פעולות חיוביות ושאיפה להגיע ללידה-מחדש רצויה ולהארה.

דהַרמַקירטי (Dharmakirti)– פילוסוף ולוגיקן הודי בן המאה השביעית, ממלומדי המנזר האוניברסיטאי נַלַנדָה. הרחיב ופיתח את הלוגיקה הבודהיסטית על בסיס עבודותיו של דִיגנַגָה. עבודותיו נלמדות במנזרים הטיבטיים כחלק מתוכנית הלימודים הבסיסית.

דרך האמצע (The Middle Way, בסנסקריט: מַדהיַאמִיקה Madhyamika) – אחת מארבע האסכולות הפילוסופיות הבודהיסטיות. טוענת כי אופן הקיום הסופי משוחרר משתי ההשקפות הקיצוניות – השקפת הקביעוּת – כלומר העמדה הקיצונית של ההפרזה, הרואה את התופעות כקיימות בפני עצמן, באופן בלתי תלוי; והשקפת הניהיליזם, שהיא העמדה הקיצונית של ההכחשה, הטוענת כי הדברים כלל אינם קיימים.

הארה שלמה (complete enlightment) / עֵרוּת (awakening) / בודהיוּת (Buddhahood) / הארה מושלמת (perfect enlightenment) – רמת ההתפתחות הרוחנית הגבוהה ביותר; השגת המצב שבו סולקו כל הרגשות העוכרים, זרעיהם ורישומיהם; פותחו כל המעלות, לרבות חוכמה, עד לשלמות, וידיעת-הכול.

הבודהה – ראה בודהה שאקיאמוני.

הדרך (The Path) – לפי ההשקפה הבודהיסטית, הדרך היא מעשה-הרוח שאנו לוקחים על עצמנו מתוך שאיפה אמיתית ומתמדת לשחרור מכל סבל. באמצעות תרגול-הרוח הזה אפשר להשיג חירות והארה שלמה.

הוקרת העצמי (self cherishing) – עמדה מנטלית המעניקה חשיבות עליונה לעצמי, ל"אני" הנתפס כקיים מעצם טבעו, ולדאגה לעצמי ולרווחתו. נובעת מהעמדה המנטלית של האחיזה בעצמי (ע"ע). שתי אלה הן המקור לכל בעיותינו.

היחלצות וודאית (renunciation) – נחישות להיחלץ ממעגלי הקיום, השאיפה להשתחרר מהרגשות העוכרים ולהשיג חירות אישית, כלומר שחרור ממעגלי הקיום, מתוך הכרת הסבל והגורמים לסבל ומתוך הידיעה שאפשר לסלק את הבערות, הגורם העיקרי לסבל, באמצעות הבנת הריקוּת. הנחישות להיחלץ ממעגלי הקיום היא תנאי מקדים הכרחי לפיתוח בודהיצ'יטה (ע"ע).

הִינָאיָאנָה (סנסקריט) – המוביל הבסיסי / המוביל הקטן / מוביל היחיד (בניגוד למָהָאיָאנָה, ע"ע), המעשה הרוחני הבודהיסטי להשגת חירות אישית.

היעדר-עצמי (selfless) – ריקוּת, טבען הבסיסי של התופעות, היעדר קיומן של התופעות מעצם מהותן. היעדר העצמי מתחלק להיעדר-עצמי של היצור החי ולהיעדר-עצמי של יתר התופעות (ע"ע אמת מוחלטת). ה"עצמי" במונח "היעדר העצמי" מתייחס לסוג הקיום המסולף, שאנו מדמיינים אותו כמוחשי מדי, הנקרא "קיום מעצם טבעו" (ע"ע קיום אינהרנטי).

היעדר עצמיוּת (selflessness) – ריקוּת, היעדר קיום מעצם מהותו, טבען הבסיסי של התופעות. מסווג להיעדר עצמיוּת של העצמי ולהיעדר עצמיוּת של תופעות אחרות. ע"ע אמת מוחלטת.

היקשרות (attachment) – מצב תודעה הנובע מעמדה מנטלית לא נכונה, המגזימה בתכונותיו החיוביות של מושא ההיקשרות ובכוח משיכתו ומביאה לחוסר רצון להינתק ממנו. תוצאתה סבל.

המוביל האוניברסלי / המוביל הגדול / מוביל הכלל (the Universal Vehicle / Great Vehicle) – בסנסקריט: מָאהָאיָאנָה (בניגוד למוביל הבסיסי, ע"ע), המעשה הרוחני הבודהיסטי להשגת הארה שלמה למענם של כל היצורים החיים.

המוביל הבסיסי / המוביל הקטן / מוביל היחיד (the Fundamental Vehicle / Lesser Vehicle / Lower Vehicle) – בסנסקריט: הִינָאיָאנָה (בניגוד למוביל האוניברסלי, ע"ע), המעשה הרוחני הבודהיסטי להשגת חירות אישית.

המטרה המוחלטת (the ultimate aim) – המטרה הסופית, השגת הארה שלמה למענם של כל היצורים החיים.

העצמה (empowerment) – ממאפייני מוביל הווַג'רָה (הטַנטרָה). טקס שבו לאמה מוסמך המחזיק בשושלת תרגול של ישות שמימית מסוימת מעניק הסמכה לתרגול ישות שמימית זאת.

הקדשת פוטנציאל הזכות (dedication of merit) – הבעת כוונה לייעד את פוטנציאל הזכות שנצבר ממעשים טובים להגשמת מטרות חיוביות.

הקפות (circumambulation) – נערכות סביב מקום קודש (מקדש, סטופה וכד') בכיוון השעון. פעולה פיזית שבאמצעותה צוברים פוטנציאל זכות. פעולת ההקפה מבטאת את האמונה העמוקה ואת הקִרבה שחשים למקום שסביבו עורכים את ההקפות.

השיטה והחוכמה (method and wisdom) – שני ההיבטים של הדרך להארה. השיטה – האמצעים להשגת הארה, הכוללים חמלה, אהבה, הכוונה האלטרואיסטית וכו'. החוכמה – הבנת היעדר עצמיות, הבנת טבע המציאות. יש לשלב שני היבטים אלה תמיד ולעולם לא לנתקם זה מזה.

השקפת האוסף הבר-חלוף (view of transitory collection) – השקפה הצופה ב"אני" המתויג בלבד על בסיס אחד או יותר מחמשת המצרפים שלו, ותופסת אותו כ"אני" קיים מעצם טבעו; בעקבות כך היא צופה גם ב"שלי" ומשייכת אותו ל"אני" הקיים מעצם טבעו. הרגשות העוכרים מתהווים משני סוגים אלה של השקפה זאת.

השתחוויות (prostrations) – נערכות בפני דימויים מייצגים של ישויות מוארות או בפני מורים רוחניים כדרך לחלוק להם כבוד. פעולה פיזית שבאמצעותה צוברים פוטנציאל זכות. מטרתה הכנעת הגאווה, והיא מבטאת את הרצון לפתח מעלות כמו אלה שיש למושא ההשתחוות.

התבוננות פנימה (introspection) – השיטה שבאמצעותה מזהים אם רפיון (ע"ע) או התרגשות (ע"ע) מונעים מהתודעה לפתח צלילות ויציבות. זוהי בדיקה תכופה שמטרתה לוודא שמושא צלול ויציב, הנעשית לא בכוח מלא של התודעה, אלא כביכול מן הצד, בלי להפריע למיקוד התודעה על המושא.

התהוות תלויה (dependent-arising) – ההיווצרות של התופעות באופן שתלוי באחרים, שלא מכוח-עצמן. יש שלוש רמות של התהוות תלויה, השונות זו מזו ברמת העידון שלהן: התהוות התלויה בגורמים ובתנאים – האופן שבו נוצרות כל התופעות הארעיות; התהוות התלויה בחלקים – תלות הגומלין בין השלם וחלקיו – האופן שבו מתקיימות כל התופעות, הארעיות והקבועות; והתהוות התלויה בהמשגה, המתויגת על-ידי המחשבה – הרמה המעודנת ביותר של אופן הקיום של כל התופעות.

התודעה הנֵיעורה (the Awakening Mind) – בּוֹדְהִיצִ'יטָה, תודעת ההארה, רוח ההארה, התודעה שכוונתה להשיג עֵרות מלאה, הארה שלמה, למען רווחתם של כל היצורים החיים.

התודעה הנֵיעורה כמעשה (Engaging Awakening Mind / Engaging Bodhicitta) – יישומה של התודעה הנֵיעורה הנוכחת מאליה תמיד בזרם התודעה של בודהיסטווה. התהליך להשגתה: רכישת היכרות ממושכת באמצעות מדיטציה על התודעה הנֵיעורה השואפת, קבלת נדר הבודהיסטווה ועיסוק במעשה הרוחני של שש השלמויות. התודעה הנֵיעורה העוסקת פירושה נוכחות בו-זמנית של שני מצבי תודעה – התודעה הנֵיעורה עם עשייה רוחנית של אחת משש השלמויות.

התודעה הנֵיעורה כשאיפה (Aspiring Awakening Mind / Aspiring Bodhicitta) – התודעה שכוונתה להשיג עֵרוּת מלאה למענם של כל היצורים החיים, כשהיא עדיין ברמת הרצון בלבד (בניגוד לתודעה הנֵיעורה כמעשה).

התרגשות (excitement) – חוסר היכולת של התודעה להישאר ממוקדת במושא המדיטציה, לרוב בשל משיכה למושא תשוקה חיצוני; ההתרגשות יכולה גם להיות פיזור דעת כלשהו, בין שהמושא החדש הוא ראוי, בלתי ראוי או ניטרלי. יש רמות עידון שונות של התרגשות: ברמה הגסה, התודעה שוכחת את מושאהּ ונודדת למחשבות אחרות; ברמה המעודנת אין מאבדים את המושא, אך חלק מהתודעה עוסק במחשבות מהירות.

וַאסוּבַּאנְדְהוּ – מלומד ומורה רוחני הודי דגול בן המאה הרביעית, אחיו הצעיר של אסנגה. חיבר את "אוצר הידע" (Treasury of Knowledge), שנכתב מנקודת המבט של אסכולת וַאיבָּהאשִיקָה.

זמן ללא ראשית (beginningless time) – לפי התפיסה הבודהיסטית, לא קיימת נקודת התחלה לקיומם של היצורים החיים, כלומר התודעה היא זרם מתמשך, ללא ראשית, המשתנה ללא הרף. לפיכך גם הזמן, המודד את ההשתנות, הוא ללא ראשית.

זמנים מנוונים (degenerated times) – תקופה שבה היצורים החיים שוקעים יותר ויותר בפעילויות שליליות, תקופה של עימותים ומחלוקות.

חוק הגורם והתוצאה (law of cause and effect / law of causality) – חוק טבע; הקשר בין הגורם לתוצאה, העיקרון שכל דבר ארעי נוצר מכיוון שגורמים ותנאים מצטרפים יחד ברגע מסוים ומביאים להתהוותו, כמו למשל במקרה של זרע ונבט.

חוק הקַרמה (law of karma / law of cause and effect, law of causality) – מקרה פרטי של חוק הגורם והתוצאה, העיקרון של גורם–תוצאה בין פעולותינו ובין התנסויותינו. כל פעולה שאנו מבצעים מטביעה את רישומה בזרם התודעה שלנו. התנסויותינו הן תוצאה של הבשלת רישומי פעולות שביצענו בעבר. פעולות שאינן ראויות יובילו לסבל, פעולות ראויות יביאו אושר; הפוטנציאל הקַרמי מתעצם עם הזמן ויכול להניב תוצאה גדולה בהרבה מהגורם עצמו; ללא גורם מתאים לא תהיה תוצאה; גורם קַרמי שנוצר לעולם לא יאבד.

חזוּת הדברים (appearances) – מראית העין של הדברים, האופן שבו התופעות נראות לתודעתנו. אנו תופסים את אופן קיומן של התופעות על סמך החזות הזאת, השונה מהאופן שבו הן מתקיימות למעשה.

חירות (liberation / freedom) – נירוואנה, מצב של שחרור מהסבל, מההיוולדות מחדש הנכפית עלינו בגלל השפעתן של פעולות נגועות הנובעות מעמדות ומרגשות עוכרים (ע"ע). מצב זה מושג באמצעות סילוק כל העמדות והרגשות העוכרים וזרעיהם.

חמלה (compassion) – הרצון שיצורים חיים אחרים ישתחררו מן הסבל ומן הגורמים לסבל.

חמלה עצומה (great compassion) – הרצון שכל היצורים החיים, ללא יוצא מן הכלל, ישתחררו מכל שלושת סוגי הסבל (ע"ע) ומן הגורמים לסבל.

טבע הבודהה (Buddha Nature) – הפוטנציאל להשגת ההארה השלמה המצוי בכל בעלי התודעה.

טַנְטְרָה (סנסקריט) – הדרך הסודית המיועדת למתרגלי-הרוח המתקדמים מהרמה הגבוהה ביותר. דרך זו כוללת שימוש באמצעים כמו הַחְזָיוֹת (ויזואליזציות), מַנְטְרוֹת (צירופי הברות בסנסקריט המהווים נוסחאות אנרגטיות המגינות על התודעה), מוּדרוֹת (תנוחות ידיים) ומַנְדָלָה (מעגל, דימוי מייצג רב-משמעויות של היבט הידע המואר המתגלם בסביבה פיזית טהורה וביצורים החיים שבה).

ידיעת-כול (omniscience) – מצב תודעה המאפיין את הרמה הרוחנית של ערוּת מלאה, ידיעה בו-זמנית של כל התופעות בכל הזמנים.

יצור חי (person) – ר' "עצמי".

יצורי שאול (hell beings) – אחד מששת סוגי בעלי התודעה במעגלי הקיום. שייך למצבי הקיום התחתונים. קיום מסוג זה כרוך בסבל קיצוני של חום אדיר ושל קור עז. ר' ששת עולמות הקיום.

ישויות שמימיות שבמעגלי הקיום (בסנסקריט: דֶוָוה, celestial beings / gods) – אחד מששת סוגי היצורים החיים במעגלי הקיום. שייך למצבי הקיום העליונים. יצורים שמימיים המכורים להנאות. ר' ששת עולמות הקיום.

כוח ההתוודעות (force of familiarity) – הכוח שבהתרגלות התודעה אל המושא (של הלמידה או של המדיטציה), מתוך התוודעות חוזרת ונשנית אתו, המקרבת אותו והופכת אותו למעין טבע שני.

כוחות נוגדים (opponent powers) – ארבעה כוחות שהפעלתם מאפשרת טיהור שליליות הפעולה שבוצעה: כוח החרטה; כוח הטיהור באמצעות פעולות חיוביות; כוח ההחלטה הנחושה שלא לעסוק בפעולות שליליות בעתיד; כוח ההסתמכות על מושאי המקלט ופיתוח תודעת ההארה (בודהיצ'יטה).

כָּכוּת (suchness) – אופן קיומן של התופעות כפי שהן, הטבע הבסיסי של המציאות. ראה ריקוּת.

כעס (anger) – מצב תודעה הנובע מעמדה מנטלית לא נכונה, המגזימה בתכונותיו השליליות של מושא הכעס והמעוררת סלידה כלפיו, ובדרך כלל גם רצון לפגוע בו. תוצאתו סבל.

לֵאוּת התודעה (lethargy) – תחושת כבדות שבה התודעה והגוף אינם נענים לנו בשל קהות; יכולה להתרחש גם כאשר עוסקים במושא חיצוני.

לאלף את התודעה (to tame the mind) – לעצב את התודעה הסוררת ולהטיל עליה משמעת, באמצעות הכנעת היבטיה השליליים והעצמת היבטיה החיוביים.

לאמה צונגקהאפה – ר' צונגקהאפה.

לסובב את גלגל הדהרמה (to turn the Wheel of Dharma) – דימוי המתאר את הקניית לימוד התורה הבודהיסטית. בודהה שאקיאמוני סובב את גלגל הדהרמה שלוש פעמים. בפעם הראשונה לימד את ארבע אמיתות הנעלים (ע"ע); בפעם השנייה לימד את סוטרות שלמות החוכמה; בפעם השלישית לימד סוטרות שבאו להבהיר את הטעון הבהרה, המציגות השקפה פילוסופית (צִ'יטָמַטְרָה, אסכולת "תודעה בלבד") המשמשת אבן דרך להבנת סוטרות שלמות החוכמה.

מאסטר (master) – מורה-הרוח שהוא בעל ניסיון אמיתי, המיומן בשלושת האימונים העליונים – של מוסריות, של ריכוז ושל חוכמה.

מדיטציה (meditation) (בטיבטית: גוֹם) – פירוש המונח בטיבטית: הִתרגלוּת, היכרות טובה וקרובה למושא המדיטציה, יצירת התוודעות מתמשכת עם מושא ראוי כדי להביא לתמורה בתודעה. מנקודת מבט בודהיסטית יש שני סוגים של מדיטציה – מדיטציית מיקוד (ע"ע) ומדיטציה אנליטית (ע"ע).

מדיטציה אנליטית (analytical meditation) – ניתוח של מושא המדיטציה כדי למצוא ולהבין את טבעו.

מדיטציית מיקוד (focusing meditation) – מדיטציה של ייצוב (stabilizing meditation), ניסיון למקד את התודעה באופן חד-נקודתי במושא המדיטציה.

מָהָאיָאנָה (סנסקריט) – המוביל האוניברסלי / המוביל הגדול . מוביל היחיד (בניגוד להינאיאנה, ע"ע), מעשה-הרוח הבודהיסטי להשגת הארה שלמה למען רווחתם של כל היצורים החיים.

מושא השלילה (object of negation) – המושא שהשקפת היעדר העצמי מפריכה. זהו האופן שבו הבערות תופסת את ה"אני", כקיים בזכותו-הוא, מעצם טבעו, מעצם מהותו, בפני עצמו, מצידו-הוא, המתבסס מכוח עצמו מלכתחילה. זיהוי ברור של מושא השלילה הוא הצעד הראשון וההכרחי בדרך להבנה נכוחה של האופן שבו העצמי קיים באמת. בהקשר של השקפת הריקוּת, מושא השלילה הוא קיומן של התופעות מעצם טבען (ע"ע).

מושא חיצוני (external object) – תופעה שאינה קשורה לתודעה, והתודעה מתבוננת בה.

מושא פנימי (internal object) – תופעה הקשורה לתודעה (כמו הגוף וכל היבטיו – יכולות החושים, היכולת המנטלית וכו'), והתודעה מתבוננת בה.

מידת ההשתווּת (equanimity) – מצב תודעה של התייחסות מאוזנת ושווה לכל מושאי התודעה, ללא אפליה ביניהם.

מַיְיטְרֶיָה (סנסקריט) – הבודהיסטווה של טוּב-הלב האוהב, התגלמות התכונה המוארת של טוּב-לב אוהב. הוא הבודהה של העתיד.

מילַרֶפָּה (Milarepa) – מגדולי היוגים והמשוררים הטיבטים, בן המאה ה-11, (1052–1135 בערך), תלמידו של המתרגם הדגול מארפָּה, דמות מרכזית במסורת הקַגיוּ של הבודהיזם בטיבט. חיבורו המפורסם, "מאה אלף השירים של מילרפה", כולל את השירים שחרז בנדודיו מכפר לכפר, העוסקים באימון-הרוח, בדרך להגיע להארה, המלאים בסיפורים מרתקים על מפגשים על-טבעיים והתנסויות מופלאות.

מַנְג'וּשְרִי (סנסקריט) – הבודהיסטווה של החוכמה, התגלמות החוכמה המוארת.

מעגלי הקיום (cyclic existence) – סַמסארָה, הסבל שבמחזורי הלידה מחדש, החיים והמוות, הנובעים מהקַרמה (ע"ע), הפעולות המוּנָעות על-ידי רגשות עוכרים, שבבסיסם הבערות.

מערפלים לידיעת-כול (cognitive obscurations, obscurations to omniscience) – רישומי העמדות והרגשות העוכרים שבזרם התודעה, המונעים השגת ידיעת-כול והארה שלמה.

מערפלים עוכרים (afflictive obscurations) – העמדות והרגשות העוכרים שבזרם התודעה וזרעיהם, המונעים השגת חירות (ע"ע).

מעשה-הרוח (practice) – אימון-הרוח, העשייה הרוחנית, תרגול-הרוח, מימוש עקרונות התורה הבודהיסטית הלכה למעשה. אמצעי מעשה-הרוח כוללים הקשבה, קריאה ושינון של עקרונות אלה; חשיבה וניתוח הנלמד; מדיטציה שמטרתה להפנים את הנלמד ולמזגו בפעילויות היומיום. הליכים אלה מכוונים ישירות ובעקיפין לעצב את התודעה הסוררת ולהטיל עליה משמעת, באמצעות הכנעת היבטיה השליליים והעצמת היבטיה החיוביים.

מצב תודעה ראוי (virtuous state of mind) – מצב תודעה המעלה כוונות ומחשבות טובות, המובילות לפעולות ראויות שיניבו אושר. לדוגמה: חמלה, אהבה, אמונה, נדיבות, סבלנות וכו'.

מצב תודעה שלילי / שאינו ראוי (negative state of mind) – מצב תודעה העוכר את רוחנו וגורם לנו סבל. לדוגמה: כעס, היקשרות, קנאה, יהירות וכו'.

מִצרָפים (aggregates) – המרכיבים המשמשים בסיס לתיוגו של העצמי, המתחלקים לחמש קבוצות: תופעות פיזיות, תחושות, הבחנות, גורמים מורכבים, תודעה. המצרף הראשון, מצרף התופעות הפיזיות, הוא הממד הפיזי של הדברים. ארבעת המצרפים הנותרים מהווים את הממד התודעתי של הדברים. אפשר לתמצת את חמשת המצרפים בחלוקה לשניים – גוף ותודעה.

מקלט (refuge) – ראה בקשת מקלט.

מתרגל-הרוח (practitioner) – המאמן את רוחו, אדם העוסק במעשה-הרוח הבודהיסטי, הפועל להשגת שליטה בתודעה לשם הימנעות מפעולות שאינן ראויות ולשם פיתוח והגברת סגולות ראויות. מונע על-ידי שאיפה להיוולד לידה רצויה למצב קיום חיובי (הרמה ההתחלתית), או שאיפה לחירות אישית (רמת הביניים), או שאיפה להארה שלמה למען רווחתם של כל היצורים החיים (הרמה העליונה).

נָגַארְג'וּנָה (Nagarjuna)– מלומד ומורה רוחני הודי דגול בן המאה השנייה, מייסד אסכולת דרך האמצע (ע"ע), שדרכו הועברה שושלת "התובנה העמוקה" של מַנג'וּשְרי. חיבר כמה עבודות גדולות, ביניהן "מסה על דרך האמצע" (Treatise on The Middle Way), "מחרוזת יקרת ערך" (Precious Garland), "מכתב לידיד" (Letter to a Friend), "שבעים בתי-שיר על ריקוּת" (Seventy Verses on Emptiness), ו"שישים בתי שיר של הנמקות" (Sixty Stanzas of Reasoning).

נִיהִילִיזְם (nihilism) – השקפה פילוסופית הטוענת כי התופעות כלל אינן קיימות. העמדה הקיצונית ההפוכה לה היא "קביעות הקיום" (ע"ע).

נִינְגְמָה (טיבטית) – אחת מארבע המסורות בבודהיזם הטיבטי, הוותיקה שבהן. נוסדה על-ידי פַּדְמָסַמְבָּהוָוה בתחילת המאה התשיעית. דגש במעשה-הרוח הטנטרי ובתרגול דְזוֹגְצֶ'ן (ההשלמה הגדולה).

נִירְוָואנָה (סנסקריט) – חירות, מצב של שחרור מסבל, מהיוולדות מחדש שלא מרצון בהשפעת פעולות נגועות הנובעות מעמדות ומרגשות עוכרים. מצב זה מושג באמצעות סילוק כל העמדות והרגשות העוכרים וזרעיהם.

נתינת דעת (mindfulness) – שיטה לשמור על התודעה כדי שתשהה על מושאה ברציפות ובאין מפריע. נתינת הדעת היא תרופת הנגד לשכחנות. פיתוחה והעצמתה נעשים באמצעות החזרת התודעה למושא שוב ושוב.

סַאקְיָה (טיבטית) – אחת מארבע המסורות בבודהיזם הטיבטי. נוסדה על-ידי קְהוּן קוֹנְצ'וּק גִילְפּוֹ במאה ה-11. המעשה הרוחני העיקרי הוא "לַאם דְרֶה" (דומה ללַאם-רִים, שלבי הדרך אל ההארה).

סבל (suffering) – תחושה של כאב, מצוקה או אי-נוחות, פיזית או מנטלית. לסבל פנים רבות, אך שלושת סוגי הסבל העיקריים הם סבל הכאב (חוויות של כאב פיזי או מנטלי שאנחנו מזהים כסבל מובן מאליו); סבל השינוי (ההיפסקות ההדרגתית של מה שאנו חווים בדרך כלל כהנאה וכאושר, אך למעשה אינם כאלה, שכן בסופו של דבר הם הופכים לסבל); והסבל המצוי בכול של ההתניה (העובדה שהגוף והתודעה מותנים, ולפיכך הם מועדים להתנסות בסבל בכל רגע ורגע).

סוּטְרָה (סנסקריט) – דרשות הבודהה המהוות את החטיבה השנייה מבין שלוש החטיבות של הכתבים הבודהיסטיים, והכוללות את הדרך המשותפת לכל המסורות הבודהיסטיות, הלימוד הכללי שכל אחד יכול לתרגלו.

סְטוּפָּה (סנסקריט) – מבנה שהוא דימוי מייצג של התודעה המוארת. עשוי מחומרים שונים ובגדלים שונים, אך תמיד בעל צורה ויחסים מוגדרים. לעתים קרובות מכיל שרידים של מורה רוחני גדול.

סַמסארָה (סנסקריט, samsara) – ר' "מעגלי הקיום".

סנגהה (סנסקריט) – הקהילה הרוחנית ההולכת בדרכו של הבודהה.

עמדות ורגשות עוכרים ( delusions,afflictive/disturbing attitudes and emotions) – כל מצב תודעה המערפל את תפיסת המציאות, העוכר את שלוותנו ומביא לאומללות מנטלית המדאיגה, מייסרת ומענה את רוחנו. נוהגים לחלק את הגישות והרגשות העוכרים לשלושה סוגים עיקריים: היקשרות (או תשוקה/ תאווה); כעס (או איבה/ סלידה/ עוינות); ובערות (או בלבול).

עצלות (laziness) – מצב תודעה המביא לדחיית אימון-הרוח למועד אחר. הסחת הדעת ממדיטציה מתהווה בשל מעשים ניטרליים מבחינה מוסרית (לדוגמה: התהייה איך מגיעים למקום מסוים); בשל חשיבה על מעשים שאינם ראויים (לדוגמה: נקמה באויב), או בשל תחושה כי אינך כשיר למדיטציה, כלומר תחושת נחיתות ורפיון ידיים.

עצמי (self / I / person / individual) – ה"אני"/ יצור חי/ היחיד, המתויג בלבד, על בסיס אחד או יותר מחמשת המצרפים (ע"ע). זהו היצור שמבצע פעולות וצובר קַרמה שלילית וחיובית, שמתנסה בפירותיהן של פעולות אלה, שנולד מחדש במעגלי הקיום. זהו ה"אני" שאינו קיים מעצם טבעו, ה"אני בלבד". ה"עצמי" במונח "היעדר-עצמי" מתייחס לסוג הקיום המסולף, שאנו מדמיינים אותו כמוחשי מדי, הנקרא "קיום מעצם טבעו" (ע"ע קיום אינהרנטי).

עַצְמִיוּת (selfhood) – זהות עצמית, מהות עצמית, היותן של התופעות קיימות מעצם טבען, מכוח-עצמן, מצדן-הן, ללא תלות באחרים. מושא השלילה של השקפת היעדר העצמי.

עשר הפעולות החיוביות – עשרה סוגים של פעולות המועילות לאחרים ולנו. הימנעות מעשיית עשר הפעולות השליליות.

עשר הפעולות השליליות – עשרה סוגים שונים של פעולות הפוגעות באחרים ובנו – שלושה סוגים של פעולות פיזיות: הרג, גניבה, התנהגות מינית בלתי נאותה; ארבעה סוגים של פעולות מילוליות: שקר, אמירה מפלגת, התעללות מילולית, דיבורים חסרי טעם; שלושה סוגים של פעולות מחשבתיות: חמדנות, כוונה להרע, השקפות מוטעות.

פוטנציאל זכות (merit) – האנרגיה החיובית הנצברת (כפוטנציאל) עקב עשייה ראויה.

פַּלטרוּל רינפּוֹצֶ'ה (Paltrul Rinpoche)– מורה-רוח טיבטי גדול מהמאה ה-19 (1808–1887), אחד המלומדים הראשונים במעלה של זמנו. נודע לא רק בשל למדנותו המופלגת אלא גם בשל חמלתו העצומה ובשל הדוגמה האישית שהציב כשוויתר על הבלי העולם הזה. החיבור המפורסם ביותר שכתב הוא "מילותיו של המורה המושלם שלי" (Words of My Perfect Teacher).

פַּנצֶ'ן לאמה הראשון – לוֹבּסַנג צ'וֹקיי גיַאלצֶן, בן המאה ה-17 (1662-1570). היה ראש המנזר החמישי במנזר טָשי-לוּנפּוֹ, שנוסד על-ידי הדלאי לאמה הראשון. התואר "פַּנצֶ'ן" (מלומד גדול), שהיה נחלתם של ראשי מנזר טָשי-לוּנפּוֹ, הפך להיות השם הרשמי של הגלגולים המוכרים שבאו אחריו.

צוֹנְגקָהאפָּה(Tsongkhapa) – לוֹסַנְג דרַגפָּה, מלומד ומורה-רוח טיבטי דגול (1357–1419). נולד בצוֹנגקָה אשר במחוז אַמְדוֹ שבטיבט. למד סוּטרה וטַנטרָה אצל גדולי מורי-הרוח של זמנו, משלוש המסורות הגדולות – נְיִנגְמָה, סַאקְיָה וקַאגְיוּ; פרש להתבודדות ארוכה, לימד, כתב 18 כרכים, וביניהם את ה"לַאם רִים" (שלבי הדרך להארה), ופירושים שונים הידועים בחדותם ובבהירותם. הקים את מנזר גַנְדֶן (ב-1409), וייסד את מסורת הגֶלוּק (ע"ע).

צַ'נדרַקירטי (Chandrakirti) – מלומד הודי בן המאה השביעית, תלמידם של נַגארג'וּנה (ע"ע) ושל יורשו הרוחני אַריַאדֶווה (ע"ע) וממשיך דרכם. פירש את עבודותיו הגדולות של נַגארג'וּנה, הגן על עמדותיו של בּודהאפַּליטָה (ע"ע) ותקף את טיעוניו של בּהאווָה-וִיוֶקה (ע"ע), שדגל בהיקש אוטונומי. פרשנות זו של צַ'נדרַקירטי לכתבי נַגארג'וּנה נחשבת לאבן היסוד של אסכולת התוצאה (פּרַסַנגיקָה), שהיא חלק מאסכולת "דרך האמצע" (ע"ע). מעבודותיו החשובות: "מילים צלולות" (Prasannapada); פרשנות על "המסה על דרך האמצע" (Mulamadhyamakakarika) של נַגארג'וּנה; "המוסף לדרך האמצע" (Mulamadhyamakavatara) – הרחבת "המסה על דרך האמצע" של נַגארג'וּנה; והפרשנות העצמית שלו לטקסט זה. "המוסף לדרך האמצע" משמש במנזרים הטיבטיים כספר הלימוד העיקרי בנושא פילוסופיית אסכולת "דרך האמצע".

קָאדַאם (טיבטית) – מסורת בבודהיזם הטיבטי. נוסדה על-ידי אָטִישָה (ע"ע) במאה ה-11. קָא – מכלול תורתו של הבודהה, דַאם – יישום תורת הבודהה. המעשה הרוחני העיקרי – אימון התודעה כאמצעי לפיתוחה של התודעה הנֵיעורה (בודהיצ'יטה). שימשה בסיס למסורת הגֶלוּק שנוסדה על-ידי צונגקהאפה בסוף המאה ה-14.

קַגְיוּ (טיבטית) – אחת מארבע המסורות בבודהיזם הטיבטי. נוסדה על-ידי מַארְפָּה במאה ה-11. שושלת של מדיטציה ושל פילוסופיה. המעשה הרוחני המיוחד לה הוא מָאהָאמוּדְרָה (החותם הגדול).

קביעוּת (pemanence) – אי-ארעיות, היעדר של שינוי מדי רגע ברגע.

קביעוּת הקיום (pemanence) – השקפה פילוסופית הדוגלת בקיצוניות של קיום בלתי תלוי. העמדה הקיצונית ההפוכה לה היא "ניהיליזם" (ע"ע).

קיום אינהרנטי (inherent existence) – ר' קיום התופעות מעצם טבען.

קיום התופעות בזכות עצמן (in their own right) – ר' קיום התופעות מעצם טבען.

קיום התופעות בפני עצמן (in themselves) – ר' קיום התופעות מעצם טבען.

קיום התופעות מכוח עצמן (of themselves) – ר' קיום התופעות מעצם טבען.

קיום התופעות מצידן-הן (from their own side) – ר' קיום התופעות מעצם טבען.

קיום התופעות מעצם טבען (inherent exsistence) – מושא השלילה של השקפת הריקוּת; קיום בלתי תלוי, האופן שבו הבערות (התפיסה המוטעית בנוגע לאופן שבו התופעות קיימות) תופסת את מושאהּ. מונחים נרדפים (עפ"י אסכולת התוצאה, פרסנגיקה): קיום אמיתי, קיום מוחלט, קיום ממשי, קיום אינהרנטי, קיום התופעות מעצם טבען, מעצם מהותן, בפני עצמן, מכוח עצמן, בזכות עצמן, מצידן-הן.

קיום התופעות מעצם מהותן (intrinsic existence) – ר' קיום התופעות מעצם טבען..

קַרְמָה (סנסקריט, karma) – הפעולות הפיזיות, המילוליות והמחשבתיות ומניעיהן. כל פעולה שאנו מבצעים מטביעה את רישומה בתודעתנו. כל התנסויותינו נובעות מהבשלת רישומיהן של פעולות שביצענו בעבר. על פי חוק הקַרמָה (שהוא מקרה פרטי של חוק הגורם והתוצאה), העוסק בקשר שבין פעולות שביצענו ובין התנסויותינו, פעולות שאינן ראויות יובילו לסבל ופעולות ראויות יביאו אושר; הפוטנציאל הקַרמי מתעצם עם הזמן ויכול להניב תוצאה גדולה בהרבה מהגורם עצמו; ללא גורם מתאים לא תהיה תוצאה; גורם קַרמי שנוצר לעולם לא יאבד.

רגשות עוכרים ( delusions,afflictive/ disturbing emotions) – ר' עמדות ורגשות עוכרים.

רֵיקוּת (emptiness) – הביטוי המלא: ריקוּת מקיום מעצם טבען של התופעות. האמת המוחלטת, טבען הבסיסי של התופעות, האופי הסופי שלהן, ההיעדר הטבעי של קיומן של התופעות באופן בלתי תלוי, מעצם מהותן, בפני עצמן, מכוח-עצמן ובזכות עצמן. הריקות היא מה שנתפס על-ידי התודעה המשתמשת בהיגיון מנומק כאשר היא מנתחת את טבען הבסיסי של התופעות.

רישומים (imprints) – העקבות המוטבעים בזרם התודעה של יצור חי על-ידי הפעולות הפיזיות, המילוליות והמנטליות שהוא מבצע. התנסויותיו של היצור החי הן תוצאה של הבשלת הרישומים של פעולותיו.

רפיון (laxity) –מצב שבו התודעה רפויה מדי, ומכונסת פנימה בתהליך פיתוח המדיטציה. יש שלוש רמות עידון של רפיון: ברמה הגסה המושא אינו ברור כלל, והתודעה כאילו כבדה או שוקעת; ברמה המעודנת, התודעה נשארת על המושא, אך עדיין לא השיגה צלילות רבת-עוצמה; ברמה המעודנת ביותר חסרה קצת עוצמה, והתודעה רפויה אך במעט.

רצף התודעה (continuity of consciousness, continuum of consciousness) – זרם מתמשך של רגעי תודעה ללא ראשית, המשתנה ללא הרף וקיים ברציפות.

שַאנְטִידֶוָוה (Shantideva) – מלומד ומורה רוחני הודי דגול בן המאה השמינית. בין חיבוריו הגדולים: "מדריך לאורח החיים של הבּוֹדהיסַטווָה" (A Guide for the Bodhisattva’s Way Of Life), ו"תקציר האימון של הבודהיסטוות" (Compedium of Training).

שהייה בשלווה (calm abiding) – מצב ריכוז רב-עוצמה, שבו שככו כל הסחות הדעת והתודעה שוהה על מושאהּ מאליה, ללא מאמץ, ברציפות, בשמחה, בגמישות, בצלילות וביציבות איתנה. לאימון בפיתוח שהייה בשלווה תשע רמות התקדמות. עם השגת הרמה התשיעית, באמצעות טיפוח נוסף של שימת-לב חד-נקודתית ללא רפיון או התרגשות, מתהווים בזה אחר זה גמישות מנטלית, גמישות פיזית, אושר הגמישות הפיזית, אושר הגמישות המנטלית, וגמישות ללא-ניע. בנקודה זו הושגה שהייה אמיתית בשלווה.

שלושת סוגי הסבל (three types of suffering) – ר' סבל.

שלוש האבנים היקרות (the Three Jewels) – שלושת מושאי המקלט: הבודהה (המורה), הדהרמה (תורתו) והסנגהה (הקהילה הרוחנית ההולכת בדרכו).

שלושת האימונים (the Three Trainings) – האימון במוסריות, האימון בריכוז והאימון בחוכמה. אימון במוסריות הוא אימון התודעה בשמירת כללי המוסר, כלומר הימנעות מפעולות שאינן ראויות ועיסוק בפעולות ראויות. אימון בריכוז הוא אימון התודעה בהשגת מצב מנטלי של התמקדות חד-נקודתית במושא ראוי. אימון בחוכמה הוא אימון ופיתוח התודעה המבחינה בטבע התופעות ומנתחת אותו.

שם בלבד (name only) – תיאור אופן הקיום המוסכם של כל התופעות, הבא להדגיש שהתופעות אינן קיימות בפני עצמן ומכוח עצמן, אלא הן מתויגות על-ידי שם ומחשבה. ה"שם" מציין את פעולת התיוג באמצעות מושגיות ומחשבה, וה"בלבד" מסלק כליל את האפשרות שהתופעות מבוססות מצידן-הן.

שש השלמויות (the Six Perfections) – שישה סוגים של מעשי בודהיסטווה; תרגולי-הרוח שמטרתם הארה שלמה, שיש לפתחם עד לדרגת שלמות. שש השלמויות הן: שלמות הנדיבות, שלמות המוסריות, שלמות אורך-הרוח, שלמות המאמץ הנלהב לפעולה ראויה, שלמות הריכוז, שלמות החוכמה.

ששת עולמות הקיום (six realms of existence) – לפי ההשקפה הבודהיסטית מעגלי הקיום מורכבים מששה מצבי קיום שונים; שלושה מצבי קיום עליונים – ישויות שמימיות, ישויות שמימיות למחצה, ובני אנוש, ושלושה מצבי קיום תחתונים – בעלי חיים, רוחות רעבות ויצורי שאול.

תודעה ((mind, consciousness – מה שהוא צלול ויודע; באמצעותה היצור החי תופס את עולם התופעות, מודע לו, מכיר ומבין אותו. התודעה מסווגת לשישה סוגים עיקריים – חמש תודעות החושים (ראייה, שמיעה, הרחה, טעימה ומישוש) והתודעה המנטלית.

תודעה סוררת (untamed mind) – התודעה הבלתי נשלטת, שעלינו לעצבה ולהטיל עליה משמעת, באמצעות הכנעת היבטיה השליליים והעצמת היבטיה החיוביים.

תופעות חיצוניות (external phenomena) – מושאי התודעה שאינם קשורים לתודעה.

תופעות מוחלטות (ultimate phenomena) – הטבע המוחלט של התופעות, האופן שבו הן קיימות למעשה, כפי שהן.

תופעות מוסכמות (conventional phenomena) – מכלול התופעות על כל סוגיהן. אופן קיומן הממשי אינו כפי שנראה לנו.

תופעות פנימיות (internal phenomena) – התודעה עצמה המתבוננת במושאים ומושאי התודעה הקשורים אליה (כמו הגוף וכל היבטיו – יכולות החושים, היכולת המנטלית וכו').

תורת הבודהה (the Teachings of the Buddha) – עצתו של הבודהה המועברת באמצעות המורים לדורותיהם, הן בכתבים והן בהוראה בעל-פה.

תלות גומלין (interdependence) – תלות הדדית, יחס התלות הקיים בין כל התופעות.

תרגול-הרוח (practice) – יישומם של עקרונות התורה הבודהיסטית הלכה למעשה. ר' מעשה-הרוח.

תרגול הדהרמה (practice of Dharma) – יישומם של עקרונות התורה הבודהיסטית הלכה למעשה. ראה מעשה-הרוח.

תרופות-נגד (antidotes) – תכונות ראויות, תובנות ופעולות שפיתוחן ויישומן תורמים להפחתה בעוצמת הרגש העוכר עד לסילוקו הסופי.

תשוקה (desire) – מצב תודעה הנובע מעמדה מנטלית לא נכונה, המגזימה ביתרונותיו של מושא התשוקה ובכוח משיכתו ומביאה לחוסר רצון להינתק ממנו. תוצאתה סבל.

___________________________________

מילון המונחים והאישים נכתב ונערך ע"י גילה פנפיל. עודכן ספטמבר 2012.

מיון המונחים הכלולים במילון המונחים לפי האלף-בית האנגלי, תרגומם לעברית והפנייה לערך העברי במילון:

A

afflictive attitudes and emotions – עמדות ורגשות עוכרים

afflictive obscurations – מערפלים עוכרים

aggregates – מצרפים

altruism – אהבת הזולת

anger – כעס

antidotes – תרופות-נגד

appearances – חזות הדברים

Aspiring Bodhicitta – התודעה הניעורה כשאיפה

attachment – היקשרות

awakening – עֵרוּת, ר' הארה שלמה

the Awakening Mind – התודעה הניעורה

B

beginningless time – זמן ללא ראשית

Bodies of the Buddha – גופי הבודהה

Buddha Nature – טבע הבודהה

Buddhahood – בּוּדהיוּת

C

calm abiding – שהייה בשלווה

celestial beings – ישויות שמימיות שבמעגלי הקיום

circumambulation – הקפות

clear light – אור צלול

cognitive obscurations – מערפלים לידיעת-כול

compassion – חמלה

great compassion – חמלה עצומה

complete enlightenment – הארה שלמה

consciousness – תודעה

continuity of consciousness – רצף התודעה

continuum of consciousness – רצף הודעה

Consequence School – אסכולת המסקנה

conventional phenomena – תופעות מוסכמות

conventional truth – אמת מוסכמת

cyclic existence – מעגלי הקיום

D

dedication of merit – הקדשת פוטנציאל הזכות

degenerated times – זמנים מנוונים

delusions – עמדות ורגשות עוכרים

dependent arising – התהוות תלויה

desire – תשוקה

deva – ישויות שמימיות שבמעגלי הקיום

disturbing attitudes and emotions – עמדות ורגשות עוכרים

E

empowerment – העצמה

emptiness – ריקוּת

Emanation Body – גוף ההאצלה; ר' גופי הבודהה

Engaging Bodhicitta – בודהיצ'יטה כשאיפה, ר' התודעה הניעורה כשאיפה

Enjoyment Body – גוף ההנאה השלמה; ר' גופי הבודהה

equanimity – מידת ההשתווּת

excitement – התרגשות

external object – מושא חיצוני

external phenomena – תופעות חיצוניות

F

force of familiarity – כוח ההתוודעות

Form Body – גוף הפיזי של הבודהה; ר' גופי הבודהה

Four Nobles’ Truths – ארבע אמיתות הנעלים

Four Seals – ארבעת סוגי החותם

freedom – חירות

Fundamental Vehicle – המוביל הבסיסי

G

gods – ישויות שמימיות שבמעגלי הקיום

Great Vehicle – המוביל הגדול, ר' המוביל האוניברסלי

H

hatred – איבה

hell beings – יצורי שאול

I

I – "אני"

mere I – "אני בלבד"

ignorance – בערות

illusion of permanence – אשליית הקביעוּת

impermanence – ארעיות

imprints – רישומים

individual – יחיד, ר' "אני"

interdependence – תלות גומלין

inherent existence – קיום אינהרנטי / קיום התופעות מעצם טבען

internal object – מושא פנימי

internal phenomena – תופעות פנימיות

intrinsic existence – קיום התופעות מעצם מהותן

introspection – התבוננות פנימה

L

law of causality – חוק הגורם והתוצאה

law of cause and effect – חוק הגורם והתוצאה

law of Karma – חוק הקַרמה

laxity – רפיון

laziness – עצלות

Lesser Vehicle – המוביל הקטן, ר' המוביל הבסיסי

lethargy – לֵאוּת התודעה

liberation – חירות

love – אהבה

great love – אהבה עצומה

Lower Vehicle – המוביל הקטן, ר' המוביל הבסיסי

M

Madhyamika – דרך האמצע

meditation – מדיטציה

analytical meditation – מדיטציה אנליטית

focusing meditation – מדיטציית מיקוד

stabilizing meditation – מדיטציה של ייצוב, ר' מדיטציית מיקוד

merit – פוטנציאל זכות

method and wisdom – השיטה והחוכמה

Middle Way – דרך האמצע

mind – תודעה

mindfulness – נתינת דעת

N

name only – שם בלבד

negative state of mind – מצב תודעה שלילי / שאינו ראוי

Nirvana – חירות

O

object of negation – מושא השלילה

obscurations to omniscience – מערפלים לידיעת-כול

omniscience – ידיעת-כול

opponent powers – כוחות נוגדים

P

perfect enlightenment – הארה מושלמת, ר' הארה שלמה

permanence – קביעוּת / קביעוּת הקיום

person – יצור חי, ר' "עצמי"

practice – תרגול-הרוח / אימון-הרוח / מעשה-הרוח

practitioner – מתרגל-הרוח

Prasangika – אסכולת המסקנה

Prostrations – השתחוויות

R

refuge – מקלט

renunciation – היחלצות וודאית

S

Samsara – מעגלי הקיום

self – עצמי

self cherishing – הוקרת העצמי

self grasping – אחיזה בעצמי

selfhood – עצמיוּת

selfless – היעדר-עצמי

selflessness – היעדר עצמיוּת

Six Perfections – שש השלמויות

Six realms of existence – ששת עולמות הקיום

suchness – כָּכוּת

suffering – סבל

T

taking refuge – בקשת מקלט

tame the mind – לאלף את התודעה

Teachings of the Buddha – תורת הבודהה

the Path – הדרך

Three Jewels – שלוש האבנים היקרות

Three Trainings – שלושת האימונים

Truth Body – גוף האמת; ר' גופי הבודהה

turn the wheel of Dharma – לסובב את גלגל הדהרמה

U

ultimate aim – המטרה המוחלטת

Ultimate Nature Body – גוף הטבע המוחלט; ר' גופי הבודהה

ultimate phenomena – תופעות מוחלטות

ultimate truth – אמת מוחלטת

Universal Vehicle – המוביל האוניברסלי

untamed mind – תודעה סוררת

V

view of transitory collection – השקפת האוסף הבר-חלוף

virtuous state of mind – מצב תודעה ראוי

W

Wisdon Truth Body – גוף אמת החוכמה; ר' גופי הבודהה

worldly concerns – דאגות העולם הזה