- קורס: ריטריט "אהבה, חמלה וחוכמה" מתוך הקטן מבין שלושת כתבי הלַאם-רִים של לָאמָה צוֹנְג-קָאפָּה
- מורה: גֶשֶה ג'מפה גְיָאצוֹ (1932-2007)
- תאריך: 27.10.2012
תמצית שלבי הדרך – שיר התובנה – שיעור ראשון
הבה ננסה לפתח בודהיצ'יטה, תודעת ההארה, הרצון להגיע להארה למען כל הברואים. עם המוטיבציה הזו נקשיב לשיעור.
בשיעור הזה נלמד את הטקסט הקצר של לאמה צונג קאפה שנקרא "שיר תובנה" "song of experience"
קודם כל אני אתן את הברכה לטקסט, oral transmition.
הטקסט נחלק לשלוש:
משמעות החלקים המקדימים, משמעות הטקסט, משמעות הסיום.
ההקדמה כוללת הבעת כבוד למורים. ההתחלה היא הברכה: לו יהיו בנמצא מצויינות ואושר!
אושר הינו המשאלה הבסיסית של כל אחד מאיתנו. במצויינות הכוונה היא לתודעה רגועה ללא סערת נפש. המשמעות בקצרה היא שאנחנו ננסה להגיע למצב הזה של אושר ושמחה, ונעזור גם לאחרים להגיע למצב הזה. ננסה שכל הפעולות שלנו, גוף דיבור ומחשבה יהיו מצויינות וישאפו להישג הזה.
למולך ארכין ראשי, הראשון במעלה משבט השאקיה
גוף עשוי עשרה מליון שלמויות, מידות טובות ומצויינות,
התבטאות המגשימה את תקוותיהם של אינסוף נוודים,
תודעה הרואה ותופסת את כל הניתן לידיעה
באופן כללי הבית הראשון משבח את סגולותיו של בודהה שאקיאמוני, גוף דיבור ומחשבה.
לבודהה יש סגולות רבות, ניתן למנות אותן בכל מיני דרכים. מבחינה פיזית יש לבודהה סימנים עיקריים ומשניים, סה"כ 112, דיבור 64, ומחשבה 21.
הבודהה צבר את מצבורי החכמה ומצבורי השיטה במשך שלושה עידנים אינסופיים. בסיומם הוא הגיע לבודהיות.
בית שני:
ארכין ראשי למול מנג'ושרי ומייטיריאה,
המתגלמים ופועלים באינספור עולמות,
אתם הנוטלים אחריות לפועלם של כל הכובשים,
הנכם בניו הנעלים של המורה אשר אין דומה לו.
הבית מדבר על שני התלמידים הכי קרובים לבודהה שאקיאמוני, מנג'ושרי ומייטריאה, מכל אחד מהם צמחה מסורת שונה של תרגול.
בית שלישי:
ארכין ראשי לרגלי נגארג'ונה ואסנגה,
אבני החן של ג'מפודוויפה,
אשר שמם נישא בפי כל בשלושת מישורי הקיום,
ואשר חיברו את הפרשנויות בהתאם לכוונה,
של אם הכובשים המורכבת והקשה להבנה.
הבית הזה מביע כבוד לשני מורים מרכזיים. נגארג'ונה הרבה לכתוב על סוטרות החכמה, ולימד את מסורת המדיאמיקה. אסנגה הרבה להסביר את הדרכים השונות להארה, כשהוא מתמקד באסכולת התודעה בלבד, צ'יטהמטרה.
סוטרות החכמה נקראת "אם", משום שבדיוק כמו אם יולדת, סוטרת החכמה מביאה ללידת הבודהיסטווה. אם נתרגל אותה נוכל להפוך לבודהיסטווה, או לבודהה.
ארכין ראשי למול דיפאמקרה, המחזיק באוצר ההנחיות,
האוסף בתוכו את הנקדות המהותיות, בשלמות וללא שגיאה,
של דרכי ההשקפה המעמיקה והמעשים הנרחבים,
המסורות המצויינות, ממשיכות דרכם של שני נהגי המרכבה הכבירים.
בית ארבע – הבית הבא מביע כבוד לאטישה, המורה ההודי.
ברגשי כבוד ארכין ראשי למול המורים הרוחניים ,
עיניים הרואות את כל כתבי היד לאין ספור,
המונעים בידי החמלה ובאמצעים מיומנים,
מבהירים את שער הכניסה הנעלה לברי המזל העושים במסע לחירות.
למורים ההודים הקדומים היה ידע רב בטקסטים הבודהיסטיים, ובמשמעותם הייחודית, ולכן היו מורים מצוינים.
כאן מסתיימת ההקדמה.
שלביה של הדרך להארה
אינם אלא השושלת המצויינת ממשיכת דרכם של נגרג'ונה ואסנגה,
עיטור הכתב של חכמי ג'מפודוויפה,
ודגלי התהילה המאירים בקרב הנוודים.
נושא הטקסט הוא הוראות לתרגול.
מסורת התרגול מגיעה משני המורים עליהם דובר, נגארג'ונה ואסנגה. מי שרוצה להתקדם בדרך צריך ללכת בדרכם. עכשיו צריך לנסות ממש לעסוק בתרגול.
הנחיה זו, הטוב המבין אבני החן רבות העצמה,
מגשימה את כל שאיפותיהם של תשעת [סוגי] בעלי התודעה,
כים אדיר של הסברים מצוינים, מזהירים,
נקווים אליה נהרות של אלפי כתבי יד מובחרים.
התורה הזו, אם כל יצור חי יתרגל אותה, ללא קשר לתנאים, יכולה להגשים את כל משאלותיו. למשל להפוך אותו למלך, או לראש ממשלה, או לדיקטטור רב עצמה. מישהו שיכול לתת פקודות לאנשים, מבלי צורך לבקש. כמו שכל הנהרות זורמים לים, כך כל הטקסטים מתנקזים לטקסט של אטישה, מנורת הדרך.
באמצעותה תראו כי אין סתירה בין כל התורות,
ותבינו את כל כתבי היד כהנחיה אישית,
תגלו ללא כל קושי את כוונתו של המנצח,
ותיהנו מן התהום של ההתנהגות הפסולה בתכלית.
בטקסט מנורת הדרך של אטישה ניתן למצוא את כל ההבנות של המתרגלים, את כל החכמה. זוהי תורת מיוחדת מאד משום שהיא נקייה מכל רבב או פגם. היא גם אינה מסובכת מדי, ונוכל להבין בקלות את משמעות הטקסט.
אם נעקוב אחר ההנחיות שבתורה הזו לא ניפול יותר ללידות נמוכות, לא ניפול למעשים שליליים ופוגעים שיוצרים קרמה שלילית.
לכן על הנחיה נעלה זו מסתמכות בריות בנות מזל רבות,
חכמי הודו וטיבט,
היכן הוא ה[אדם] האנליטי שלא ישבה ליבו,
בידי שלבי הדרך של שלושת [סוגי] בעלי התודעה?
עכשיו עלינו לזכור את ההנחיות האלו כדי להנות מפירותיהם, להקשיב להן, או למדוט עליהן. התועלת מהן עצומה, ובעזרתן ניתן להשיג כל דבר.
הנושא של הטקסט אמור לעניין כל אחד, אין מישהו שזה לא נוגע לו.
עכשיו מדבר הטקסט על המורה
הרהרו במשמעות שיטה זו
המכנסת יחד את תמצית כתבי היד כולם,
אך ורק מלימוד או האזנה למשך שעה אחת ויחידה ייאספו נחשולי הענק.
של היתרונות המקובצים שבהסבר או בהאזנה לדהרמה הנשגבת.
לפעמים אפשר לנסות להקשיב, להרהר או למדוט על ההנחיות, או אפילו ללמד אותו לאחרים. צריך לחשוב על התורה הזו כמשהו רב ערך בעל יתרונות עצומים.
שימו מבטחכם, באופן נכון ובמאמץ, במחשבה וגם במעשה,
בידיד הרוחני הנשגב, מורה הדרך
וביסוד המבשר טובות באופן מושלם,
למען המצבורים המצויינים כולם, בחיים אלו ובחיים שבעתיד.
עכשיו אנחנו צריכים מורה. מרגע שיש לנו מורה עלינו להסתמך עליו הן במעשה והן במחשבה. לכן שתי הדרכים משתלבות כאן. קודם כל עלינו להתאמץ ולמצוא מורה מתאים. קשה בימינו למצוא מורה בעל כל התכונות הנדרשות. התכונות האלו נמנות במקומות שונים, בויניה vinaya יש רשימה של עשר תכונות. בטנטרה יש רשימה קצת אחרת.
בכתב היד של מייטיריאה sutralankara, יש רשימה של שלושת האימונים הגבוהים שבעזרתם מתרגלים, מוסריות ריכוז וחכמה. באמצעות התרגולים האלו המתרגלים מרסנים את תודעתם. על ידי ריכוז חד נקודתי, ניתן לשמור את התודעה מרוסנת על האובייקט. החכמה מאפשרת לנו לטהר את התודעה שלנו, ולסלק ממנה את השפעות האמוציות המענות.
מורה מוסמך אמור לדעת יותר מהתלמיד שלו, וגם סגולותיו אמורות להיות נעלות משל תלמידו. תכונה אחרת שלו הינה רצונו לללמד את הדהרמה ללא לאות. המניע שלהם הוא חמלה, אהבה, נדיבות, וכל מה שאתה רוצה ללמוד הם מנסים ללמד.
חשוב מאד שנמצא מורה קרוב לנו שיוכל להנחות אותנו באופן אישי. מרגע שנמצא מורה כזה, מהי הדרך הנכונה להסתמך עליו? על פי הטקסט הדרך הזו נחלקת למעשה ולמחשבה. במחשבה יש שני חלקים. קודם כל נסה לפתח בטחון. אחר כך לפתח אמון, לראות במורה שלנו כמו היה בודהה שאקיאמוני, כמו ילד הבוטח באמא שלו. פירות האמון הזה תהינה היכולת לפתח את סגולותינו, ולהמשיך לטפח את אלו שכבר נולדו. יש דרכים שונות להסתמך על המורה. בלאם רים החיבור הגדול, מוזכרות תשע דרכים כאלו. כאשר המורה אומר לך לעשות משהו, אתה לא אומר אני לא יכול. כמו שנשענים על האדמה והיא סוחבת הכל, כל מה שהמורה מבקש מאיתנו אנחנו עושים. דרך אחרת היא כמו כלב. הכלב, גם אם בעליו מכה אותו, הוא חוזר אליו ולא כועס עליו או מתרחק ממנו.
משהבנתם זאת, אל נא תוותרו עליו, אך לא במחיר חייכם,
השביעו את רצונו בתרגול מדוייק לפי הוראותיו ובהגשת התרגול למורה כמנחה.