כבוד הדלאי לאמהּ ה-14

טֵנְזִין גְיָאטְסו, כבוד הדלאי לאמה ה-14 הוא מנהיגו הרוחני של העם הטיבטי. בניגוד למנהיגים של עמים אחרים הוא אינו זוכה במעמדו בירושה, מינוי, בחירות או כוח, אלא נבחר בהתאם לשורה של סימנים, מעשי חיזוי, ומבחנים שמוודאים כי הוא אכן הגלגול של קודמו. הדלאי לאמה נחשב כהתגלמותו של הבודהה של החמלה, צ'נרזיג (אוולוקיטשוורה), שבוחר להופיע בעולם ולפעול למען בני האדם.
דאלאי לאמה טקסט חלופי

דאלאי לאמה כיתוב

הדלאי לאמה הנוכחי נולד ב- 6 ביולי 1935, כלהאמוֹ תוֹנדוּפּ, הילד החמישי מתוך שישה-עשר של משפחת איכרים בכפר עני מאוד בשם טאקְטְסֶר, בצפון מזרח טיבט. בהתאם לסימנים שנתן קודמו וחזיונות שונים, התמקדו המחפשים באזור הזה, ובייחוד במציאת בית שסמוך אליו עומד מנזר עם גג מזהב וטורקיז. כשהגיעה המשלחת לכפר, סיפרו להם השכנים כי כאשר נולד לפני השנתיים הבן למשפחת תונדופ, הופיעה קשת בשמיים, וכי לפני הלידה חלמה אימו כמה חלומות מיוחדים. המשלחת נכנסה לבית בלי לחשוף את זהותה, וראש המשלחת ענד מחרוזת תפילה שהייתה שייכת לדלאי לאמה השלושה-עשר. כאשר הילד בן השנתיים ראה אותו, הוא דרש את מחרוזת התפילה ואמר כי היא שייכת לו. הלאמה המבוגר ביקש שיזהה אותו, והילד הקטן השיב במדויק שהוא מורה במנזר סֶרַה, וזיהה גם את חבריו למשלחת החיפושים.

במבחנים נוספים התבקש הילד לבחור בין חפצים שהיו שייכים לקודמו, לבין חפצים זהים שהיו שייכים למישהו אחר. בכל פעם בחר הילד נכון. בתור הדלאי לאמה קיבל הילד שם חדש – ג'טסון ג'אמפל נגאוואנג לובסאנג ישה טנזין גיאצו – הקדוש, האציל המהולל, החומל, מגן האמונה, אוקיינוס החוכמה. טיבטים מכנים אותו בדרך כלל בתור ישה נוֹרבּוּ, המרגלית ממלאת המשאלות, או קוּנדוּן – הנוכחות.

הדלאי לאמה הובא עם משפחתו ללהאסה, בירת טיבט, על מנת לקבל חינוך הולם לתפקידו החדש – מנהיגו הרוחני של העם הטיבטי. הוא התחיל את לימודיו בגיל שש, וקיבל בגיל 25 תואר גֶשֶה (המקביל לדוקטורט בפילוסופיה בודהיסטית) לאחר שעבר בחינות בשלושת המנזרים החשובים – דרֶפּוּנְג, גַאנְדֶן וסֶרַה. במקביל הוא גילה התעניינות יוצאת דופן במתמטיקה, אסטרונומיה, שירה ורפואה.

הכיבוש, הגלות, החלום

בדרך כלל מקבל הדלאי לאמה את תפקיד המנהיג בפועל בגיל 18, אבל פלישת צבא סין למזרח טיבט יצרה מצב חירום. בנובמבר 1950, כאשר היה בן 15, הוכרז הדלאי לאמה כמנהיג בפועל של העם הטיבטי. בעשור לאחר מכן המשיך הדלאי לאמה להנהיג את עמו תחת העול הגובר. הוא נסע לסין ונפגש עם מנהיגיה, אבל ניסיונותיו להביא לפתרון של שלום הוכשלו על-ידי הלחץ והדיכוי הגובר של בייג'ינג.

ב-10 במארס 1959 הזמין הגנרל הסיני צ'יאנג צ'י ווּ את הדלאי לאמה למשכנו בלהאסה, בתירוץ שהוא מבקש לצפות יחד עימו בהצגת תיאטרון. על הדלאי לאמה נאסר להביא עימו חיילים או שומרי ראש חמושים. עשרות אלפי טיבטים הקיפו את ארמון הקיץ שלו נורבולינגקה מחשש שהסינים מתכוונים לפגוע במנהיגם. הפגנות המחאה שפרצו בלהאסה באותו יום דוכאו באופן אלים. שבוע לאחר מכן, לאחר ששני פגזים נחתו סמוך לארמון הקיץ שלו, התייעץ הדלאי לאמה עם האוראקל נֶה-צ'וּנג המגן על הממשלה הטיבטית, ובעצתו החליט לברוח בחשאי להודו שם קיבל מקלט מדיני. כ-130,000 פליטים מטיבט הצטרפו אליו עד היום לגולה הטיבטית, שפזורה בכל רחבי הודו.

משנת 1960 יושב הדלאי לאמה בדהרמסלה שבצפון הודו. בעזרת הממשלה הגולה בדהרמסלה, ראה הדלאי לאמה את מטרתו המיידית בשימור המורשת הטיבטית בגלות. פליטים טיבטים יושבו בישובים חקלאיים בכל רחבי הודו. מוסדות כלכליים ומוסדות חינוך הוקמו על מנת לשמר את השפה, ההיסטוריה, הדת והתרבות הטיבטית. למעלה מ-200 מנזרים הוקמו כדי לשקם ולשמר את לימודי הבודהיזם שעומד במרכז אורח החיים הטיבטי. אוניברסיטה טיבטית ללימודים גבוהים הוקמה, כמו גם המרכז הטיבטי לאמנויות הבמה שעורך הופעות מחול, תיאטרון ואופרה.

הדלאי לאמה שם דגש מיוחד על פיתוח המינהל הדמוקרטי. ב-1963 הוא יזם כתיבתה של חוקה המבוססת על עקרונות בודהיסטיים ועל עקרונות הצהרת האו"ם לגבי זכויות האדם – כמודל למדינה טיבטית חופשית בעתיד. בחירות נערכות לפרלמנט ולממשלה הטיבטית הגולה, וב-2001 נערכו לראשונה בהיסטוריה הטיבטית בחירות לתפקיד "השר הבכיר" (קאלוֹן טריפּה). הדלאי לאמה הכריז שכאשר יזכה העם הטיבטי בחירותו, הוא יוותר על תפקידו הפוליטי ויתמקד בהנהגה רוחנית.

במקביל המשיך הדלאי לאמה בפעילותו להשבת חירותה של טיבט. שלוש החלטות הועברו בעצרת הכללית של האו"ם וקראו לסין לכבד את זכויות האדם בטיבט ואת זכותם של הטיבטים להגדרה עצמית. ב-1987 הוא הציג את תוכנית חמשת הנקודות לפיתרון המעמד של טיבט, והציע פשרה: טיבט תישאר חלק מסין אך תקבל אוטונומיה מלאה. הממשל הסיני דחה את ההצעה לחלוטין.

נזיר פשוט

מאז 1967 ערך כבוד הדלאי לאמה מאות ביקורים ב-62 מדינות ברחבי העולם. שלוש פעמים הוא ביקר בישראל. בחיוך קורן תמידי, הוא נפגש עם מנהיגים ועם הציבור הרחב ומפיץ את המסר שלו בדבר אחריות אוניברסלית וחמלה כאמצעים להשגת אושר פנימי ושלום עולמי. בזכות אישיותו הכובשת זוכה הדלאי לאמה לכבוד והערכה מצד מנהיגים בני כל הדתות. הוא קיבל עשרות תארי כבוד ממוסדות שונים על מסרי השלום, אי-האלימות, וההבנה הבין-דתית, שהוא נושא עימו. מיליוני בני אדם, בודהיסטים ולא-בודהיסטים, מעריצים אותו ושואבים השראה מדמותו ומרעיונויותיו.

בשנת 1989 זכה כבוד הדלאי לאמה בפרס נובל לשלום על הנהגת המאבק הטיבטי ללא אלימות וללא שנאה. הדלאי לאמה היה גם לזוכה הראשון בפרס שקיבל בעקבות דאגתו לנושאים סביבתיים. ה-10 בדצמבר, יום קבלת הפרס, הפך מאז לחג לאומי עבור הטיבטים. בנאום שנשא בשם כל השואפים לחופש, בשם הפועלים לשלום עולמי ובשם העם הטיבטי, הוא אמר: "פרס זה מוכיח שאמונתנו באמת, באומץ הלב, ובהחלטיות ככלי הנשק היחידים שלנו, תשחרר את טיבט. מאבקנו חייב להישאר מאבק ללא אלימות וללא שנאה".

הדלאי לאמה נוהג לכנות עצמו "נזיר בודהיסטי פשוט". הוא שואב השראה רבה ממלותיו של שאנטידווה, המורה הבודהיסטי הגדול בן המאה השמינית: "מי ייתן שכל עוד קיים החלל וכל עוד ישנם יצורים חיים, גם אני אשאר על מנת להפיג את סבל העולם."

בשנת 2011 הכריז כבוד הדלאי לאמה על פרישתו מתפקידו כמנהיג הרשמי של העם הטיבטי. מאז הוא ממשיך לשאת בתפקידו כמנהיג רוחני, ובתור שכזה עמל בחכמה ובחמלה לממש את תפילתו של שנטודווה.

נלקח מתוך: אתר יטי"ב- ידידי טיבט בישראל.

תמונות

לכל התמונות של המורה (7) »

המורה בספריית המדיה

אודיו (0)

הקורסים הבאים

לרשימת קורסי העבר של המורה »

ספרייה ולימוד

ספרים בהוצאת ידידי הדהרמה

"להגיע להארה"

כבוד הדלאי לאמהּ ה-14  

"להגיע להארה" הוא ספר חשוב ומהותי בו פורש בפנינו הדלאי לאמה, בדרך בהירה ומעשית, את שלבי התרגול הרוחני בדרך להשגת מצב ההארה שלמה, מצב תודעה שהוא הרמה הגבוהה ביותר של ההתפתחות הרוחנית. למידע נוסף ורכישה